משתמש כבד

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

Click & Mortal

(פורסם ב-31/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)

.
התחלנו מ-Dot Com (וירטואליים לחלוטין), אח"כ ראינו שצריך להוכיח קשר למציאות הפיזית אז עברנו ל-Click and Mortar (אגב, Mortar גם ניתן לפירוש כ"טיח", מלשון לטייח. אתם מבינים. אולי היה עדיף Click and Brick. נשמע קצת יותר מוצק).
לאור כל המושגים – חשבתי על מושג חדש, המתאר את חברות הדוט קום שנעלמו או ייעלמו:
Click and Mortal.

לא ניתן לסכם את השנה האחרונה ללא המאפיין הבולט ביותר שלה – רכבת השדים שנקראת סטארט אפ.

לדעתי, את הדחיפה הגדולה ביותר לסצינה הזו נתנה רשת האינטרנט (כן, היא שוב "אשמה").    זה לא שלא היה קודם מושג של סטארט אפ, אבל הרשת הפכה אותו לבהלה לזהב. ועכשיו, כאשר התברר שיש רק מעט זהב, ולא לכולם – נותרה רק הבהלה.

למראית העין, הרשת הורידה את הסף הנדרש להקמת עסק עולמי.
היא נתנה את היכולת לפתח תוכנה / אתר במהירות יחסית ומייד לעלות לאוויר אל מול קהל צרכנים פוטנציאלי כלל עולמי אליו ניתן להגיע בעזרת צינורות הפצה מידיים ובחינם.

הרשת הגיעה בשיטת "יש מאין", ואף אחד לא צפה את ההשלכות שלה (אפילו לא מיקרוסופט הגדולה).
ברגע שהיזמים הבינו את הכוח הקיים ביכולת לחבר מחשבים מכל העולם על ידי תקשורת נתונים – הם חשבו שה"יש מאין" (כולל מודל החינם) שבו "נתגלתה" הרשת תופס גם לגבי שיווק וכלכלה.
כעת מתברר כי יכולת השיווק לכל הגולשים היא בעיקר וירטואלית, כי כמו בעולם האמיתית, היכולת להגיע לכולם ברשת היא מאוד יקרה (אם כי פחות מערוצי הפרסום המסורתי).

הרצון להיות ראשונים בשוק חדש לחלוטין, בכדי לתפוס נתח שוק גדול ככל שניתן – הכתיב את מהירות הזמן לשוק כמרכיב עליון לאורו עובד כל מיזם. והמהירות הזו בדרך כלל מוציאה מוצרים מרושלים.
הראשוניות לא הוכחה כמרכיב אשר מנצח תמיד, בייחוד כאשר חברה גדולה החליטה להיכנס לתחום (מקרה Netscape Navigator מול Microsoft Internet Explorer).

ליזמים היה את הרצון להיות עצמאים, בעלי חברה משלהם, להרוויח מהר והרבה ולפרוש לפנסיה בגיל 30. לא ילך? – יחזרו לעבוד בחברה גדולה, ממילא יש מחסור קבוע בעובדים. אין שום סיכון בלפתוח סטארט אפ, בייחוד כאשר הכסף הוא של אחרים.

למשקיעים היה רצון להגדיל את הכסף הפנוי שהיה להם ממילא, ולכן הם רק היו צריכים שישכנעו אותם. במקרה הגרוע הם "ימחקו" את ההשקעה (איזו מילה יפה להפסד), אבל לא יגיעו ללשכת האבטלה. תחליף לקזינו בתוספת הרגשת בעלות.

נקודת המפגש של שני הצדדים הייתה הרצון להרוויח ומהר משוק חדש, ללא סיכון ממשי לקיומם הכלכלי.
אף אחד מהצדדים לא היה יכול באמת להינזק מהרפתקת סטארט אפ, אלא אם הם שעבדו נכסים פיזיקליים בסיסיים תמורת חלומות וירטואליים (בייחוד מצד היזם).
.

ועכשיו לאן?

לדעתי, המודל המתאים ביותר לסטארט אפ בישראל הוא מודל ה"חממה" – כלומר, למצוא מה הן הבעיות בטכנולוגיה / מוצרים של חברה גדולה, לפתח את הפתרון ולמכור לה את הפתרון או את כל הסטארט אפ.
הפתרון הזה ממוקד יותר מדוט קום:
•    יש רק מעט לקוחות (בעלי כיסים עמוקים)
•    פותרים להם בעיה שמונעת מהם להעמיק את הכיסים, כך שאתם ממש מושיעים.
•    נמנע מכם מהצורך להתעסק עם "ההמון הזועם".

הבעיה עם המודל הזה היא שהוא מנציח את חלוקת הכוחות בשוק בו עוסקת החברה, ומסייע לחברות הממוסדות לשמר ולהגדיל את כוחן.
רק יזמים בעלי חזון, אומץ וגב כלכלי ינסו לכבוש לעצמם נתח שוק תחת מותגים עצמאיים, תוך מאבק בחברות הותיקות.

חוסר היכולת הישראלית להתמודד עם שיווק של מוצרי צריכה ברמת עולמית (או אפילו רק בארה"ב) כבר נטחן מכל הכיוונים.
אבל, הבעיה היא לא רק שיווקית. זו הבעיה האחרונה שלנו.
תמיד שואלים "למה אין לנו נוקיה ישראלית?". יש אשר משיבים:
יש לנו – אמדוקס, קומברס וצ'ק פוינט.
טעות. לא מדובר רק על סדרי גודל של עובדים או הכנסות. אלו אמנם חברות בינלאומיות שמוכרות הרבה אבל אלו לא חברות של מוצרי צריכה הניתנים לרכישה במחיר סביר על ידי מעמד הבינוני ומטה בעולם המערבי – אלא חברות המוכרות לחברות אחרות, ולא לקהל הרחב.
המכירה היא טכנולוגית בעיקרה – מטכנולוג מפתח לטכנולוג מטמיע במוצר הסופי. אין כמעט ראיה של מכירת מוצר סופי ללקוח סופי.

הקושי שלנו הוא לא הוכחת יכולת טכנולוגית (או אפילו שיווקית. ממילא השיווק תמיד מתבצע בקרבת הלקוחות, וניתן לשכור מומחים בעלי ניסיון) אלא העובדה שאנו תמיד נמצאים במדורי החדשות בעולם.
חוסר יציבות פוליטית וצבאית מעולם לא תרם להתפתחות כלכלית ולמוניטין עולמי במוצרי צריכה.

הצרכן העולמי לא רוצה לדאוג לאספקת המוצר / חלפים / שירות ממדינה שתמיד נמצאת בחילופי שלטון והתנגשויות אלימות, ולא משנה עד כמה המדינה המפתחת תהיה מתקדמת מבחינה טכנולוגית.
היא צריכה גם סביבה יציבה לאורך זמן.

דוגמה לפוטנציאל שלנו הייתה בשנה האחרונה, עם התקדמות תהליך השלום, בו חברות רבות מהעולם נכנסו להשקעות בישראל. הן זיהו התחלה של התייצבות בישראל – ומיהרו לנצל את היכולות הטכנולוגיות שלנו.

לכן המודל של ה"חממה" מתאים לנו כרגע:
•    הצרכן העולמי לא מקשר בין המוצר הסופי שהוא מקבל לבין ישראל (ולכן אינו חושש לקנות) אך נהנה מהיכולות הגבוהות של המוצר.
•    החברות הגדולות יודעות שהן יכולות לקנות מאתנו מוצרי ליבה מצוינים, כקבלני משנה או מרכזי פיתוח ולכן מעדיפות אותנו.

ניתן לומר שאנו כרגע מאחורי הקלעים של שוק הצריכה העולמי.
.

מלקוח יצרני ללקוח סופי

בכדי שנוכל לעבור לקדמת הבמה יש צורך, כמובן, בייצוב המצב הגיאו-פוליטי, אבל גם ביכולת לפתח מוצרים סופיים ללקוח סופי.

בעידן שבו אנו לאחר אכזבת הדוט קום, הכיוון של הייטק כמוצר צריכה לשוק הפרטי יכול להיות הדרך הנכונה לשוק הסטארט אפ.
במגזר התוכנה יש אמנם בעיה של העתקות, אולם מודל ה-ASP ‏(Application Service Provider) יכול למנוע זאת, תוך שמירה על פרטיות נתוני הלקוחות.
מודל ה"חממה" יכול להישאר, אך הפעם הלקוחות יהיו בתי הכולבו וה-DEPOTS, יצרני מכוניות, אלקטרוניקה בידורית ועוד.
דוגמה טובה לכך היא חברת Friendly Robotics. החברה מייצרת מכסחת דשא רובוטית המבצעת את עבודתה ללא עזרת אדם, באמצעות חיישנים. על בסיס טכנולוגיה זו החברה תפתח גם מוצרים נוספים, כגון שואב אבק, ומפלסת שלג ביתית.

החברה מייצרת את המוצר בכללותו, כולל עיצוב מוצר יפה ואלגנטי. היא גם מכרה רישיון OEM לשימוש בטכנולוגיה לחברה אחרת, אך זאת במקביל למכירה באמצעות נציגויות ישירות (כולל האתר שלה) ומפיצים.
הקשר לישראל מוצנע, כמובן, ונזכר רק בתיאור קורות החיים של מנהלי החברה.

בעיני זו דוגמא יפה לחברה ישראלית שמוכנה להסתכן באומץ בייצור ושיווק עצמיים של מוצר צריכה עולמי.     נכון שהקשר הישראלי מוצנע, אבל אני מקווה שלכל הפחות על המוצר מוטבע Made in Israel.

חברה כגון Friendly Robotics ראוי שתהווה סמן לכיוון חדש למיזמי הייטק, אשר יביאו את התחכום של הטכנולוגיה הישראלית לבתים רבים בעולם – תוך התמקצעות בייצור לשוק הביתי, שיווק המוני, ושירות תומך.

אם יקומו מספיק מיזמים כאלה בזמן הקרוב, הם יהוו בסיס להקמת חברות מוצרי צריכה ישראליות-בינלאומיות, כאשר שלום אמת יתקיים באזורנו (אם כי נראה לי שיהיה יותר מהר וקל לבצע Relocation של ישראל לחוף המערבי…).

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

מיקרוסופט? מקרוסופט!

(פורסם ב-17/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

אזהרת הרווח האחרונה של מיקרוסופט מחייבת אותנו לבחינה מחודשת של שוק ה-PC, בייחוד בעידן האינטרנט, דרך השחקן המרכזי בו.
אם הענק הג'ינג'י מרדמונד מתחיל לצלוע, כדאי לנו לבדוק לו את הסוליות.

דרך אגב, הבחירה של מנהל הכספים כמציג הדו"ח החריג כל כך היא מעניינת.
האם היו"ר והמנכ"ל מציגים רק הצלחות ומוצרים חדשים? או שמיקרוסופט רצתה להקטין בחשיבות הדו"ח על ידי שליחת דרג ב' לתת הסברים?

.
סוף המירוץ?

ההסבר המרכזי של מיקרוסופט הוא האטה עולמית בתחום ההוצאות של פרטים וחברות בתחום ה-PC.

ההנחה הרווחת בשוק היא שנמאס ממירוץ השדרוג הבלתי פוסק.
אגב, הנחה זו כבר מתרוצצת כמה שנים ללא עדויות בשטח.

יש איזו סימביוזה שיווקית בין יצרני החומרה ליצרני התוכנה.
סימביוזה הגורמת למוצרי החומרה והתוכנה לרוץ זה בעקבות זה במירוץ של יותר גדול ויותר חזק.

המעגל של "יותר כוח מעבד, יותר זכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" איפשר (גרר?) ליצרני התוכנה לנפח את התוכנות ומערכות ההפעלה לנפחים גדלים והולכים.
התוכנות השמינו?- צריך "יותר כוח מעבד, יותר זכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" וחוזר חלילה.

זוכרים את הימים בראשית ה-MAC וה-PC, שתוכנות היו דורשות מספר מגות להתקנה וכמה KB בזכרון?
לא זוכרים? זה בסדר, אני מבין. ההתקנה של "אופיס 2000‏" ‏ עוד לא נגמרה. בסדר. תתרכזו בהתקדמות הקו הכחול.

למה קיים המירוץ הזה?
• יותר פונקציות ואפשרויות מאפשרות את התאמת התוכנה למגוון רחב יותר של לקוחות, ובכך למכור יותר, תחת שמות מותג מועטים יותר.
• רשימה ארוכה יותר של אפשרויות מוכרת יותר טוב. הלקוח קונה יותר סימני "וי" לעומת מוצרים אחרים תמורת כספו. הוא קונה את הפוטנציאל לשימוש. יש לו חופש בחירה.

אני בטוח שמעל ל-90% מהמשתמשים אינם משתמשים ביותר מ-20% מהאפשרויות במוצרים מסוג "אופיס" כי:
• אין להם צורך בפונקציות רבות, ולכן הם לא משתמשים בהן.
• הם לא למדו (ואולי גם לא רוצים / מפחדים ללמוד) את התוכנה, ולכן גם לא מנצלים את כל יכולותיה.

מניסיוני בעבודה בארגונים, אף אחד לא עושה בדיקות יעילות לאחר הרכישה. כמה זמן משתמש כל עובד בתוכנות השונות? באילו חלקים הוא משתמש בכל תוכנה? האם הוא מכיר את התוכנה? האם הוא עושה בה שימוש נכון? האם הארגון מרוויח, בסופו של דבר, משדרוגים?

כנראה שיותר חברות מתחילות להדק תקציבים ובהתאמה לשאול את השאלות האלו, בכדי לנצל טוב יותר את אשר כבר קיים ברשותן.
שדרוג כבר הוכיח שאינו מילת קסם לפתרון בעיות המחשוב של הארגון.

שיווק, שיווק, שיווק

רוב המחשבים האישיים בעולם מריצים מערכות הפעלה של מיקרוסופט, ובדרך כלל גם את אופיס. נקודה.

מיקרוסופט הוכיחה לעולם שלא חשובה הטכנולוגיה, חשוב השיווק.
טכנולוגיה טובה ללא שיווק טוב לא תגיע רחוק. טכנולוגיה בינונית עם שיווק מצוין תגיע מאוד רחוק.
היא הייתה הראשונה לנסות (ולהצליח) לפנות לשוק הביתי והעסקי הבינוני-קטן ללא התנשאות, תוך שיפור טכנולוגי מתמיד (כן, בפירוש. תשוו בין חלונות 3.11 מול 98 ובין NT 3.51 מול "חלונות 2000‏") ובמחירים סבירים (לפחות לשוק העסקי).
נכון, אפל היתה שם קודם, אבל היא התרכזה בלהיות אליטיסטית ומתנשאת, ולא עסקה בשיווק להמונים.

לזכותה של מיקרוסופט ייאמר שהיא עשתה בישראל (ובמדינות רבות בעולם) דבר חשוב שעזר לה לכבוש את השוק בצורה בלעדית – התאמה של התוכנות לשפה המקומית.
היא הוסיפה תמיכה בעברית, כולל תרגום הממשקים של מערכות ההפעלה והיישומים המשרדיים.
מצב זה לא נתן בידי הלקוחות בישראל (ובארצות רבות בעולם) אופציות מתחרות אחרות, בעיקר בתחום המחשוב הביתי.
מיקרוסופט גם דאגה לטפח כלי פיתוח שיתמכו במערכות ההפעלה שלה, ואף יזמה טכנולוגיות חדשות. היכולת שלה לטפח רשת של חברות, בתי תוכנה ומפתחים סביב הטכנולוגיות שלה נתנה לה אפשרות להציג עצמה כפלטפורמה מועדפת המעניקה ללקוחותיה מגוון והיצע עשירים למגוון מטלות, שאינם דווקא מבית מיקרוסופט.
בכך היא הצטיירה גם כ"תומכת" המעניקה פרנסה לשוק התוכנה, וגם כ"דמוקרטית" אשר אינה סוגרת עצמה בבלעדיות הקושרת את לקוחות אליה (בסגנון IBM) ומאפשר חופש בחירה ללקוחות.

המשפט של משרד המשפטים האמריקאי מול מיקרוסופט הוא רק בבחינת דגדוג. הטיעונים המועלים במשפט יכולים להתאים באותה הקלות גם לאורקל וסאן. לחץ עסקי והתניות שונות היו מאז ומעולם. פשוט חברות אלו לא רכשו להן מספיקות אויבים. עדיין.

מיקרוסופט היא כבר תופעה כלל עולמית, שקשה מאוד יהיה לעצור אותה רק בארה"ב. יפצלו אותה?- יופי, מדוזה – תקבלו שתיים במקום אחת.

המעניין הוא שהטיעון של אנשי היוניקס והלינוקס שהתוכנות שלהם נותנות את הכוח למשתמשים (כי התוכנה חינם וניתן לערוך בה שינויים) היא טענה קצרת רואי המגיעה עד לקצה מעבדת המחשבים.
יוניקס נותנת כוח למספר מצומצם של אנשים בעלי ידע מוקדם ויחסית גבוה בתחום המחשבים.
מיקרוסופט היא הראשונה שגרמה לתוכנות מחשב להיות מוצר צריכה.
היא נתנה למשתמשים רבים בעולם את היכולת להשתמש במחשב בצורה קלה, ידידותית, עם ריבוי שפות והרבה תוכנות צד ג' לבחירה. משתמשים אלו אינם בהכרח תמיד אנשים מתוחכמים או מלומדים במיוחד.
זה מתן כוח אמיתי. מיקרוסופט העניקה להם את האפשרות לאורייניות של המאה העשרים ואחת – שימוש במחשב.

בימים אלו, שמיקרוסופט מותקפת מכל כיוון – זה לא נעים להגיד את כל הדברים הללו – אבל הן עובדות שחייבים לעמוד בפניהן, ואי אפשר לקחת אותן ממיקרוסופט.

הפינגווין קופץ מהחלון?

עולם היוניקס תמיד הסתכל על מיקרוסופט ואפל בזלזול מהול בחמלה (ושוב – מתנשא) בידיעה שהוא היה קודם והוא זה שמניע את גרעין עולם העסקים העולמי ביחד עם המיינפריים.
יוניקס הוא מערכת ההפעלה של ה"מבינים", ה"גיקים" – מקצועני המחשב, הפריקים ואנשי המדע – שלהם הלימוד והאתגר הם דרך חיים ולא מטלה מעצבנת בדרך לביצוע המשימה.
למה להתעסק בקטנות כמו משתמשים ביתיים ומזכירות משרדיות?

עולם זה מאז ומעולם נע בין שני קצוות:
בקצה התחתון קיימות תוכנות חינם עם הרבה סוגים ועוצמה, אך מאוד לא ידידותיות, וללא גוף מרכזי לקידומן – ובקצה השני תוכנות (ולעתים גם חומרות תואמות) קצה עליון, של החברות הממוסדות (IBM, HP, SUN) – במחירים מסמרי שיער המיועדים לחברות הגדולות.

באמצע היה ואקום, לא היה יוניקס להמונים. ידידותי, קל לתפעול, עם ריבוי שפות, עם "אבא" הכולל הדרכה ותמיכה.

לינוקס היא הניסיון הראשון בעולם היוניקס לעשות את מה שמיקרוסופט עשתה לעולם התוכנה להמונים.
כבר כיום שותפות עסקיות של מיקרוסופט מאפשרות לרוכשים לקנות שרתים ולעיתים גם מחשבים ביתיים עם לינוקס, וכך גם יצרני תוכנות צד ג'.

המעניין הוא שאף אחת מחברות היוניקס המסחרי הותיקות (שהוזכרו לעיל) לא אימצה את לינוקס עד לכדי יצירת גרסה משלה (כמו שעשו בשביל שוק הלקוחות הגדולים), בכדי להתמודד מול מיקרוסופט עם גב חזק של חברה בעלת מוניטין ויכולת.
הנקודה היא שהחברות האלו כנראה אף פעם לא באמת רצו ל"ללכלך" את הידיים בשיווק מערכת הפעלה ויישומים להמונים, תוך תיאום בלתי פוסק עם יצרני חומרה ותוכנה אחרים.
נוח להם ליצור את המוצרים הייחודים להן, בשליטתן המלאה, ולזרוק בוץ על מיקרוסופט.
IBM היתה היחידה שהעזה וניסתה פעם עם OS/2 (שמשום מה היא מסרבת להרוג או לקדם) ונכוותה. היא אולי היחידה שיש סיכוי שתנסה לקדם לינוקס להמונים – גם כי היא לא ממש מחויבת למיקרוסופט, ואולי גם בכדי להחזיר לה על הבגידה בברית ה-OS/2. מה שנקרא "רוצים, אבל פוחדים".

וכאשר הגדולים שותקים, הקטנים מנסים.
מספר מפיצים ומפתחים החלו למלא את הואקום של החברות הגדולות על ידי נטילת תפקיד מרכזי יותר בקידום הלינוקס על ידי פיתוח גרסאות ממותגות שלה.
המיתוג עובר גם לתחומים שמעבר לכוסות וחולצות – יש אפילו כרטיס אשראי של לינוקס…

מצד החומרה הצליחה לינוקס למשוך יצרנים לא מעטים, ובתוכם גם יצרנים עולמיים כמו Compaq, HP, DELL, אם כי אלו לא ממש לוקחים סיכון ומתרכזים בעיקר בתחום השרתים.

יש כאן תהליך מעניין (ביחס למוצרים ממותגים למכירה):
מיקרוסופט התחילה את דרכה "למטה" במחשוב האישי להמונים, ומפלסת את דרכה "למעלה", למשאבי המחשוב של החברות הגדולות דרך שרתי "חלונות 2000‏".
לעומתה, יוניקס התחילה מ"למעלה" וכעת מנסה את דרכה "למטה", אם כי ללא יד מכוונת מרכזית ומשאבים מספיקים.

לדעתי לינוקס תצליח להתרומם ולהוות תחרות למיקרוסופט רק אם חברה עולמית תתמוך בה בכל הכוח, ותשקיע בה בשיטות של מיקרוסופט, כפי שהוזכרו לעיל, בכדי ליצור מסה קריטית בשוק.

האם ניפול ברשת?

אסטרטגית ה-NET‏. היא הדבר המעניין ביותר שקורה במיקרוסופט כיום.

מיקרוסופט, שהייתה מחלוצות המחשוב האישי ו"כוח לאנשים", מתחילה בסיבוב של 180 מעלות חזרה למודל המחשוב המרכזי של ימי המיינפריים, אבל דרך האינטרנט.
מיקרוסופט למעשה מקיימת כעת את מה שסאן אמרה מזמן: הרשת היא המחשב, בשילוב עם מודל ה-ASP – רק שהיא עושה זאת בדרכה שלה.

הטענה המרכזית באסטרטגית ה-NET היא כזו:
עיקר התוכנה והמידע יהיה על שרתים באינטרנט / אינטראנט, והמשתמש יגיע אליהם דרך דפדפן.

היתרונות ללקוח:
• יש צורך רק במערכת הפעלה מינימלית בכדי לבצע תקשורת לאינטרנט ולהפעיל דפדפן (ובהתאמה – חומרה מינימלית ופשוטה).
• הלקוח אינו צריך לתחזק חומרה ומערכת הפעלה מסובכות ויקרות בצד שלו.
• השדרוגים נעשים באחריות נותן השירות.
• מתקיימת יכולת להשכיר תוכנה לזמן נתון ו / או שימוש בפונקציות נדרשות בלבד.
• התחברות לשימוש מכל מקום מחובר בעולם, בכל זמן.

היתרונות לארגונים:
• השדרוג הוא רק בשרת, אין צורך בהפצת תוכנה.
• ניתן לתחזק ולרכוש חומרה חלשה יחסית, אשר תפעיל מערכת הפעלה מינימלית.
• ניתן לתחזק כמה גרסאות לכל תוכנה, כל אחת בקישור שונה (URL).
• שליטה מלאה בממשק ובתוכנות שהעובד מקבל.
• יכולת השכרת תוכנה, כנזכר לעיל.
• חיבור כל התקן תומך IP ודפדפן (ניידים, PDA) לשימוש בתוכנה.

מודל זה הינו תחילתה של אפשרות לסיום המחשוב האישי, כפי שהוא מוכר לנו כיום.

ראשית, כבר כיום, משמשת רשת האינטרנט כערוץ הפצה חלופי לרשת ההפצה הפיזית של מערך המפיצים והמשווקים.
ביצוע DOWNLOAD הוא מהיר, ישיר ויעיל. פערי התיווך נחסכים (בעיקר מהיצרן, פחות מהצרכן).
כל מה שניתן להמרה לפורמט דיגיטלי בנפח סביר – אין שום סיבה שייארז בצורה פיזית, ויעבור ידיים רבות על פני העולם – כאשר הוא הרכישה יכולה להתבצע תוך דקות, והמשלוח תוך שעות.

אסטרטגית ה-NET מסמנת את השלב הבא:
מיקרוסופט למעשה תוכל להגיד לנו – אין יותר אופיס אישי. תכנסו לאתר שלי, תרשמו, תשלמו ויש לכם קישור לאופיס שלכם, דרך הדפדפן.
ניסויים באופיס שכזה כבר התקיימו.

אסטרטגיה זו תלויה במידה רבה ביכולתה של מיקרוסופט לשכנע את הלקוחות הפרטיים להפקיד את המידע שבידם בידי "מישהו" באינטרנט (או רק להשתמש באינטרנט כממשק, והמידע יישמר מקומית במחשב שלהם) במקום לשמור על סביבת המחשוב האישי שלהם, במחיר רכישה יקר ותחזוקה לא פשוטה.

ארגונים מסחריים, בייחוד כאלו אשר חרדים למידע שלהם – ישתפו פעולה עם אסטרטגיה זו רק על ידי רכישת הטכנולוגיה לשימוש פנימי, ולא דרך האינטרנט.
להם יש כאן כמעט רק יתרונות.
יתרונות דומים יש גם ב-WinFrame של Citrix (ובגרסה של מיקרוסופט, Windows Terminal, שהיא גרסה מופחתת של WinFrame, תחת רישוי של Citrix), אולם מיקרוסופט לא רוצה להיות תלויה ב-Citrix, אלא להוביל דרך משלה.
Citrix מצדה לא יושבת בחיבוק ידיים, ומציעה את הטכנולוגיה שלה כפתרון ASP ‏(Application Service Provider) שכבר מוכח ועובד הלכה למעשה בארגונים רבים (ואם מיקרוסופט קנתה רישיון לשימוש, אז זו הוכחה מספיק טובה ליעילות הפתרון).

למיקרוסופט יש יכולת אדירה לקחת רעיונות של אחרים, לאחר שכבר הוכיחו עצמם כנכונים ויעילים – ולאמץ אותם לעצמה כאילו היא המציאה אותם והם היו שלה מאז ומעולם.
זה מתחיל מאפל, דרך OS/2, citrix ועד לחזון מחשב הרשת של SUN.

אסטרטגיה זו תקבע במידה רבה את עתידה של החברה, מאחר והיא פונה למעשה כנגד המקורות של מיקרוסופט עצמה – מהם התחילה ומהם שאבה את הצידוק ל"אידאולוגיה" של התוכנות שלה.
אסטרטגיה זו (ASP למעשה) היא גם תחום בתולי למדי, שלאף חברה בעולם (אולי, במידה מסוימת, למעט Citrix) אין יתרון ברור, לקוחות וטכנולוגיה – כך שניצחונה של מיקרוסופט אינו מובטח.

כמובן שכל זה לא יקרה ביום אחד, ואולי גם לא יחסל לחלוטין את עסקי התוכנות האישיות, אבל זה שינוי מדיניות יסודי ביותר.
מי שחשש ממיקרוסופט כמוכרת תוכנות בנפרד לעולם, בהחלט יפחד ממנה בתפקיד המיינפריים המרכזי של העולם.

רשימת קניות

אחד המקומות המעניינים ביותר לבחינת כיוונים עתידים של חברה הוא תחום ההשקעות והרכישות שלה.
תחום זה יכול להעיד על אחד משניים: או שהחברה רוצה לקבור משהו (או מישהו – כמו ש"מכבי תל-אביב" בכדורסל רוכשת שחקני ספסל בסגנון "תתייבש אצלי על הספסל – רק אל תקלע לי לסל") או שהיא רוצה לקנות טכנולוגיה / מוצר / פטנט מן המוכן.
שימו לב לקצב – אין חודש בלי פעילות, ובדרך כלל בכל חודש יש כמה פעילויות.

שימו לב להשקעה של ה-2 באוקטובר – מיקרוסופט משקיעה ב…קורל לצורך פעילות משותפת באסטרטגית ה-NET של מיקרוסופט. קורל היא מציקה קטנה לתחום האופיס, אשר יצרה גרסה משלה ללינוקס וגם הסבה את התוכנות המשרדיות שלה לתצורת לינוקס. האם סיפור מלכודת הדבש לאפל עומד לחזור על עצמו?

לא לחינם מיקרוסופט לא בדיוק מתקפלת מול משרד המשפטים האמריקאי. אני חושב שאנחנו לא כל כך מעריכים נכונה את הגודל והכוח של החברה זו.

פעם אמר לי מישהו: "אם אין לך מתחרה – תקים לעצמך אחד, אפילו מדומה". המשפט הזה נאמר בהקשר לתחום הסטארט-אפ, אולם נראה שזו בהחלט יכולה להיות הטעות של מיקרוסופט.
פיצול מרצון יכול להגדיל את רווחיה מצד אחד ולהציג אותה כפחות ריכוזית ומאיימת מן הצד השני.

כפי שהדברים נראים כיום – הדבר היחיד שיכול לפגוע במיקרוסופט, היא מיקרוסופט עצמה.

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

מסכים

(פורסם ב-10/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות.
הם שינו את הכותרת ל"המסך הגדול מפנה מקום למסך האישי")

השבוע, בדרכי חזרה הביתה, באיילון צפון, הרגשתי פתאום משהו מוזר.
משהו היה חסר לי ליד גני התערוכה.
הסתכלי בחדות ימינה והבנתי. הוא נעלם. פשוט ראיתי את הבתים מאחוריו, והוא איננו.
המסך הלבן של הדרייב-אין.

כבר הרבה זמן שאני רואה שהוא למעשה סגור, ואינו מקרין סרטים.
שעושים שם עבודות. אבל המסך עוד היה.

בשבת הלכתי ליומית של אחה"צ עם אשתי (בקולנוע קטן וסגור). אחרי הסרט נסענו לדרייב-אין. כבר היה חשוך, אבל לא ויתרנו.
חשבנו שאולי ניתן יהיה להיכנס ולראות מה קורה שם.
אבל לא, חסמו את כל הכניסות.

ככל שידוע לי השטח מיועד להיות חלק מגני התערוכה. שיהיה מקום להגדיל את תערוכות המחשבים והתקשורת הבאות. המסך הגדול מפנה מקום למסך האישי.

כל הדרך חזרה נזכרנו איך כשהיינו ילדים היינו מתרגשים ונהנים לראות שם סרטים.
התשלום לשומר בבודקה שנראה כמו תחנות התשלום לכבישי אגרה, הנסיעה המצחיקה על הבמפרים, ההתלבטות היכן לחנות, לבדוק אם הרמקולים עובדים בכלל (בדרך כלל הם לא עבדו, ואם כן הם היו פשוט גרועים), לפרוש שמיכה על מכסה המנוע ולשבת עליו, לאכול את הפופקורן / נקניקיה / המבורגר השמנוניים והמגעילים – ולהיות הכי מאושרים בעולם.
הסרט כבר לא היה חשוב – במילא לא כ"כ שמעו מהרמקולים, מכוניות הבהבו על המסך באורות גבוהים וגם צפרו.
זה היה שילוב של סרט עם פיקניק בחיק הטבע העירוני.

הריסתו של הדרייב-אין זרקה אותי איזה 20 שנה אחורה, והתחלתי להיות נוסטלגי (ממרומי 30 שנותיי, 8 שנות נישואיי ושלושת ילדיי) ולחשוב איזה דרך עברנו מאז.

המלאכיות היו של צ'רלי, צ'רלי היה וחצי וליזהר כהן היה אפרו, לא היו אז מחשבים אישיים בבתים, לא אינטרנט ולא פס רחב – מקסימום משחקי טלוויזיה ביתיים של "אטארי" – עם קלטות המשחקים המצחיקות והג'ויסטיק הכי קשיח בעולם (זו היתה הדמיית Force Feed-Back למוט הילוכים של רנו 4, רק שלא ידענו זאת עד שהתגייסנו).

היינו אז הרבה יותר "בחוץ", יותר "ביחד".
אז לא היינו צריכים לשים את המילים האלו במירכאות כפולות.
משחקי האטארי התחילו להכניס אותנו פנימה, ולהרבה זמן, מול מסך הטלוויזיה.
אני זוכר שעות של קרבות טנקים מול מירון, חבר הילדות שלי – כאשר אנו מנסים לחשב זוויות של פגזים שיפגעו בקירות ואח"כ בטנק היריב, אשר יסתובב במקומו כסביבון ויגרום לצלף אושר גדול וצחוק מתגלגל.

מאז אנחנו רק נכנסים יותר ויותר פנימה, אל עצמנו, אל הישיבה מול המחשב, ובקרוב גם נתחיל לעבוד מהבית.

משום מה עולה בי הדימוי של הזומבים נטולי הרצון העצמי, היושבים מול מסכים תכלכלים ללא תנועה. דימוי המוכר לנו מהרבה סרטים ופרסומות המציגים את העתיד בגוון שלילי – על בסיס "1984‏" של ג'ורג' אורוול.
עד כמה אנחנו, מבלי משים, נסחפים לעבר מימוש הדימוי הזה?

אם ננסה רגע לבצע חוויה חוץ גופית ולצאת לרגע מעצמנו ולראות את עצמנו מהצד – מה נראה?

אני משער שנראה שאנו יושבים הרבה שעות מול המסך, מתקשרים עם אחרים דרך המחשב או הטלפון – ומקיימים רק מעט מגע אנושי אמיתי, וגם אז – כי אין ברירה (ישיבות, פגישות עם לקוחות, ארוחות צהריים).
נסו לבדוק מה יש בתפריטי הסימניות וההיסטוריה של הדפדפנים שלכם, גם בבית וגם בעבודה – האתרים שאנו בוחרים לחזור אליהם הם שיקוף די טוב של זהותנו.
(מסך) המחשב הופך להיות הראי שלנו, החלון שלנו לעולם.

נכון שתמיד יש בחירה – מי שהוא חברתי באופיו יחפש את המגע האנושי וידאג להיות בקשר חברתי בעל נוכחות פיזית, ומי שלא – האינטרנט והמחשב נותנים לו סיבות מצוינות להיות לבד ולמלא את זמנו.

יהיו שיאמרו שהאינטרנט מאפשר לנו להרחיב את רשת הקשרים החברתיים שלנו בקלות (אפילו על פני כל העולם, דבר שקודם היה כמעט בלתי אפשרי) ולשמר קשרים קיימים. זה נכון – אבל זה קשר וירטואלי (בייחוד קשרים חדשים שאינם בעלי מימד פיזי), שאינו חושף אותנו יותר מכפי שנרצה. יש לנו הרבה שליטה על מאפייני הקשר.
האינטרנט מאפשר לנו לרמות את עצמנו בקשרים חברתיים מדומים, ובכך לפטור את עצמנו מליצור קשר חברתי שאינו תלוי בעכבר ומקלדת.

כמה מכם נפגשו במציאות עם מישהו שהכירו באינטרנט? בכמה מקרים כאלו נוצרה חברות / אהבה אמיתיים?
קשה לי להאמין שמתוך צ'טים באתרים שונים או ב-ICQ בין "הענק הירוק" ל"נסיכה מיפן" יכול להתרקם סיפור של ממש (אולי בתוך רצועת קומיקס).

ייתכן וככל שהטכנולוגיה תתקדם (פס רחב, שיחות וידיאו וקול ברמה סבירה, מכשירי חישה) נוכל לדמות בצורה טובה יותר מפגש חברתי ממוחשב מרחוק. אבל נראה לי שזה לא יושג בתקופתי.
וזה אולי המזל שלי, אבל מה אני יודע – אני בסך הכל נוסטלגי עם רגל אחת במציאות.
.

ככה, כמה קישורים בשביל ההמחשה:

מוזיאון ההיסטוריה של אטארי. אתר מושקע שלבטח יעלה לכם חיוך רחב ומטופש על הפנים.
אתרי משחקי ATARI ב-ONLINE. יש Kaboom! (מצריך פלאש)

.

והערה לסיום:

בארץ חמה כמו שלנו זה פשע שאף אחד לא מקים דרייב-אין כמו שצריך.
יזם שילמד את הנושא ברצינות בארה"ב ויפתח בארץ דרייב-אין מושקע – מובטח לו לפחות לקוח אחד, שיביא גם את ילדיו – שיראו על מה אבא גדל, ולא יבינו לאן הוא סוחב אותם ומה הוא רוצה מהם.

הקדמה הכרחית:
לפני שנים רבות, בשנות הבועה העליזות, בין 2000 ל-2001, העלו אותי עורכי Themarker.com ממגיב קבוע לכותב אורח.
23 טורים פרסמתי שם, עד שתלאות החיים לא אפשרו לי עוד לעמוד בקצב של טור בשבוע, ונאלצתי להפסיק.
הטורים פורסמו שם בהתחלה באופן חופשי, ולאחר מכן הפכו, לתקופה ארוכה, למוצר שיש לרכוש בטבין ותקילין, אך לאחרונה הם חזרו להופיע בחינם.

בתקופה שהטורים היו סגורים לרכישה בתשלום, הספקתי להעלות חלק מהם לאתר שלי ב"רשימות", אולם לא הספקתי את כולם. מכיוון שרובם עוסקים בטכנולוגיה, מחשבים, אינטרנט ותקשורת – רובם יועלו לאתר זה. השאר, חלקם הקטן, עוסקים באבטחת מידע, והם יועלו במסגרת קטגוריה ייחודית בבלוג אבטחת המידע שלי.

אני אעלה אותם לפי סדר הופעתם הכרונולוגי.

כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

כתוב(ת) ברוח

(פורסם ב-26/11/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)

אם היו אומרים לכם לגור כל יום במקום אחר, הייתם מסכימים?
קרוב לוודאי שלא (וגם הייתם מוסיפים קללה עסיסית ותנועת יד מאיימת).

אבל זה בדיוק מה שקורה כיום כאשר אתם מתחברים לאינטרנט (בחיבור בחיוג).
בכל התקשרות לספק האינטרנט שלכם אתם מקבלים כתובת IP שונה ואקראית.זה לא ממש מטריד אתכם, נכון?- העיקר שאפשר להתחבר לכל מקום באינטרנט.
למה זה לא חשוב לנו לקבל כתובת קבועה? הרי אנחנו לא עסק?

אם חשבתם שיש יתרון בכך שהכתובת המשתנה הזו מעניקה לכם אנונימיות ומתירה לכם לעשות ככל העולה על רוחכם?- תשכחו מזה.
בנוסף לכתובת ה-IP "מעניק" לכם ספק הגישה גם כתובת שמית ייחודית, שאינה קשורה לשם המחשב שלכם בפועל (כך שאם שם המחשב שלכם הוא notyourbusiness – איש לא יוכל ליהנות משנינותכם).
השם בדרך כלל כולל את שם הספק, שרת הגישה אליו התחברתם ומספר סידורי.
הכתובת והשם נשמרים בקבצי הרישום של הספק, וכך גם ברישומים של רבים מהאתרים אליהם אתם נכנסים.
כל גולש המבין מעט ב-TCP/IP יכול לגלות שם זה, לגלוש מיד לאתר הבית של הספק שלכם, ולספר לו מה עשיתם.
עשיתם בעיות? התנהגתם לא יפה? התלוננו עליכם?- בזריזות רבה הספק יפנה אליכם אצבע מאשימה, ויהיה לכם קשה מאוד להכחיש.

בעתיד הקרוב, כאשר נתחבר בחיבור קבוע – אין סיבה שגם כתובתנו באינטרנט לא תהיה קבועה. למעשה, היא בהכרח תהיה קבועה.
אופנת ה-Peer to Peer, שהציתה נאפסטר, תאפשר לכם לבצע את כל הפעולות ללא תיווך, הן מהמחשב החוצה והן מבחוץ פנימה:
1. הפעולות הרגילות של העברת קבצים, דואל, שיחות מקוונות (טקסט, קול, וידיאו).
2. תוכלו להתקשר למחשב שלכם מחברים או מהעבודה (או מכל מקום אחר בעולם) ולעשות הכל. אפילו תוכלו להשתלט מרחוק על המחשב ולעבוד עליו כאילו אתם יושבים מולו.
3. כעת גם יוכל המחשב שלכם להיות שרת לכל מטרה ולכל דיכפין: דואל, אתר בית ועוד.

רק שעתיד לחוד והווה לחוד.
כיום יש אפשרות להתחבר עם מודם ללא הגבלת זמן. אבל לקוח פרטי שרוצה כתובת קבועה – צריך לשלם בשבילה מאות דולרים.
היפה בכל העניין שכעת לא יהיה לספקים ברירה – הם יאלצו לספק לכל לקוח המתחבר בחיבור קבוע – כתובת IP קבועה כחלק מההתקשרות.

החוסר בכתובת קבועה השאיר עד היום את הכוח בידי ספק הגישה, חברות השירותים והאתרים הייעודיים: "רוצה כתובת קבועה? רוצה אתר קבוע? דוא"ל?- בוא תקנה אצלנו. אנחנו נדאג לך". לא הייתה שום אפשרות להקים נוכחות וירטואלית קבועה ומכובדת בכוחות עצמנו – בביתנו ובשליטתנו המלאה, או עם עזרה מעטה מבחוץ.
מצב זה גורם לבעיות רבות למשתמש הפרטי:
1. המידע שלך תמיד מאוחסן "בחוץ". באחריות זרים, במקום כלשהוא בעולם. החברה נסגרה? נעלמה? אין לך גיבוי? – Hasta La Vista, Baby !
2. המידע הוא לא רק שלך. אתה לא יודע מי עוד צופה בו / מעתיק אותו. יש הסכם פרטיות? קראת אותו? אתה יכול לפקח שהוא מתבצע? – גורנישט. גם אמזון ה"מכובדת" לא מזמן ניסתה להכריז שהמידע שבידיה על לקוחותיה הוא למעשה שלה וניתן למכירה (גם YAHOO עשתה דבר דומה לגבי אתרי בית של משתמשים עם רכישת GeoCities). כלומר, "שלך – שלי, שלי – שלי".
3. אתה לא מתנהג יפה?- ספק האתר לא חושב שאתה מספיק מוסרי לטעם עורכי הדין שלו?- אתה היסטוריה. תמצא לך מקום אחר.
4. הספק מעלה מחירים, משנה תנאים?- זכותו. רק שלך אין תמיד (יותר נכון – תמיד אין) כוח להתחיל לקרוא לחברת ההובלות ולהתחיל את כל הווג'רס של העברת האתר, כתובתו, כתובות הדואל הנלוות ועוד.

מצב שכזה מונע פלורליזם אמיתי ברשת, אשר יאפשר לכל אדם או משפחה להקים להם נוכחות וירטואלית בשליטתם המלאה. כך גם נמנעת האפשרות להקמת עסק ביתי וירטואלי עצמאי לחלוטין (מלבד הגישה ההכרחית לרשת).

אין ספק שהחזקת אתר ותוכנות שרתים בבתים ובעסקים ביתיים אינה הדבר הכי פשוט וזול בעולם – אבל לא כל דבר חייב להיות ברמה של חברה בינלאומית, יש הרבה גוונים בדרך. אף אחד לא מבטיח לכם שהאתר שלכם אצל ספק הגישה בהכרח מתוחזק טוב יותר או מוצג יותר מהר לגולש.

השאלה פה היא שאלה של שליטה, עצמאות ואחריות – יש להן מחיר, אך הן שוות הרבה.

אבל, חברות מסחריות לא מוותרות בקלות.
ספקי גישה בחו"ל (ויש להניח שהנוהג יאומץ גם בארץ) אוסרים, כחלק מהסכם ההתקשרות, על בעלי חיבור קבוע – להקים שרתים לגולשים מהאינטרנט באתר הפיזי של הלקוח.
למה? הטיעון נשמע הגיוני – "אנו רוצים להבטיח מהירות גלישה לכם ולשאר הגולשים ולמנוע עומס על הרשת שלנו". בולשיט. הן רוצות לשמור את הכוח והכסף אצלן.
הרי החברות לא מתחייבות, משפטית, למהירות גלישה. מסיבה פשוטה – הן כיום לא יכולות ולא ערוכות לקיים הבטחה שכזו.
המסע שעובר המידע בינכם לבין אתר או גולש אחר בעולם עובר דרך ארוכה – חברת התקשורת שלכם, ספק האינטרנט, ספק הגישה הבינלאומי המחבר את ישראל לעולם, ספק הגישה של היעד וחברת התקשורת של היעד. אין גוף בעולם היום שיכול להבטיח מהירות גלישה מקצה לקצה באינטרנט.
אם הן מבטיחות לנו (לפחות בפרסומות) מהירויות גלישה מסוימות – אז מה אכפת להן מה אנו עושים במהירויות האלו – גולשים באתרים או מניחים לגולשים אחרים לחפור באתר שלנו?
יש לכן עומס? – תשדרגו את ציוד התקשורת שלכן.

ככל שספקיות הגישה יעברו יותר מהר לתמחור על פי כמות מידע (מהירות גלישה (Upload או Download) או כמות המידע המועבר בפרק זמן) ולא על פי משך זמן ההתחברות (כי במילא החיבור יהיה קבוע) – יילקח מהן התירוץ של "אתם גורמים לפקקים".

ויש כמובן את הנקודה העקרונית של סמכות התוכן:
מי הסמיך את ספקי הגישה להיות צנזורים וקובעי אמות מוסר?
כיום אני לא יכול לפתוח אתר הורדת קבצים (FTP) במחשב שלי? שרת דואר?
אם אני משתמש בנאפסטר אז אני למעשה מקים שרת. אני פושע?
אם למישהו יש בעיה עם התכנים שאני מעביר ברשת – תפנו אותו למשטרת ישראל ושיתלונן. הספקים הם לא גוף חוקר, שופט ומבצע.
ספקי הגישה שכחו שהם רק צנרת. זה כמו ש"בזק" תנתק לי את הקו אם הטרדתי או קיללתי מישהו בטלפון.

אנו כיום יותר מדי סלחנים ומקבלים ללא תנאי את השתלטנות של ספקי הגישה.
הם לא רוצים שתתנתקו מהשירותים שלהם, אבל שתתנהגו לפי הקוד שלהן.
אני מעודד אתכם לקרוא את הסכמי ההתקשרות ביניכם לבין ספקי הגישה שלכם – תופתעו עד כמה הם לא מחויבים כלפיכם, ועד כמה אתם חייבים להם (עוכרי דין, אתם יודעים).

המסמך המשפטי היחיד שמצאתי הוא תנאי שימוש לניסוי שערכה "בזק"
ב-ADSL, ללקוחות "אינטרנט זהב". מצורף קישור.

ניסיתי נואשות למצוא באתרים של הספקים הגדולים בישראל את הסכם ההתקשרות, ההסכם המשפטי המחייב עליו את חותמים בכדי לבצע התחברות.
זה הרי מה שבעצם אנחנו קונים. לא מצאתי. מעניין למה.

אחד הדברים שמעציב לראות הוא שיש טכנולוגיה שימושית, קלה וסטנדרטית, ולא משתמשים בה.

כמעט בכל אתר יש דף של "צור קשר" (Contact Us), ובו יש פירוט של דרכי הקשר אל האדם/ארגון/חברה להם שייך האתר.
בדרך כלל מדובר בטקסט בלבד ולרוב כתובת הדואל היא קישור :mailto שהקלקה עליו תגרום לפתיחת הודעת דוא"ל חדשה שלשורת הנמען שלה הוכנסה כתובת הדואל משדה ה-:mailto.
כלומר, בכדי ליצור Contact חדש בתוכנת ניהול המידע האישי שלכם (PIM, ‏Personal Information Manager), לרוב Microsoft Office Outlook) מפרטי הקשר באתר, אנו נאלצים לבצע לא מעט סימון של הטקסט באתר, העתקה שלו, והדבקה ב-Contact החדש שהקמנו.
קצת מסורבל, ואפילו דבילי.

אז זהו, שיש אפשרות הרבה יותר טובה לסייע למבקרים באתר להעביר את כל המידע במהירות ל-PIM שלהם.
קיים סטנדרט בשם vCard, אשר מתוחזק על ידי Internet Mail Consortium (להלן IMC). סיומת: vcf.
הרעיון פשוט – קובץ טקסט נקי אך מובנה, שמרבית תוכנות ה-PIM אמורות לתמוך בו, ומכיל את כל פרטי "כרטיס הביקור" הוירטואלי של בעליו.
וכן, העסק עובד עם עברית.

הנה דוגמא מעשית. לחצו על התמונה או הקישור המצורפים ובחרו באפשרות Open בתיבת הדיאלוג שתשאל אתכם מה לעשות עם הקובץ (ב-FF 3.0 העסק לא ממש עובד ופשוט תראו את התוכן הטקסטואלי של הקובץ. עניין של MIME TYPE. חלק מבעיות של לחיות עם FF. תעצמו רגע עיניים, תסתמו את האף, ותנסו את זה עם IE).

העתק ל-Outlook את כרטיס הביקור של ישראל ישראלי

לאחר פתיחת הקובץ ניתן כמובן לערוך אותו כרצונכם, להוסיף, למחוק ולשנות, ולבסוף, בתוך הכרטיס, שנפתח על ידי תוכנת ה-PIM שלכם, מתפריט File בוחרים Copy to folder (כך לפחות זה עובד ב-Outlook) ומאחסנים את ה-Contact בתוך ספרית אנשי הקשר המועדפת עליכם.
זהו, בכמה קליקים שמרתם את כל פרטי הקשר שהאתר רצה להעביר אליכם. בלי התהליך המנג'ס של העתקה-הדבקה.

וליצור כרטיס כזה?
בכלל לא בעיה. תהליך הפוך – בתוכנת ה-PIM שלכם תיצרו Contact מתאים ומתפריט File תבחרו Save As ותוודאו שבשדה Save as Type אתם בוחרים בתבנית vCard. זהו. לאחר השמירה, פשוט העלו את הקובץ לדף ה-"צרו קשר" שלכם ותנו לו קישור לתמונה יפה, אולי גם הסבר קצר על מה לעשות עם הקובץ, וזהו.

.

רגע! בזה אנחנו לא מסיימים. אותו רעיון קיים גם לגבי אירועים בלוח השנה (Calendar).
כל אירוע שאתם מפרסמים אודותיו באתר שלכם – הנה דרך קלה לשלב אותו ב-PIM של הגולשים שלכם, שלא ישכחו ויגיעו.
קיים סטנדרט ישן יותר בשם vCalender (גם מנוהל על ידי IMC), אשר הוחלף על ידי iCalendar (אשר מתוחזק על ידי Internet Engineering Task Force או IETF) שפועל בדיוק באותה הדרך המצוינת לעיל, הן ליצירה והן לצריכה. שם חיבה: iCal. סיומת: ics.
כמובן שכאן יש צורך להיות הרבה יותר זהירים, כי מדובר בזמן, ולכן יש את הנושאים של אזורי זמן ושעון קיץ, וזה יכול לגרום לבלבולים ובעיות לא קטנים. כאן צריך להיעזר ב-RFC.

בנוסף, מצאתי לכם דף ברשת שמכיל קישורים רבים לאתרים וכלים בנושא.

ושוב, הנה קישורי הדגמה (שמשום מה דווקא כן עובדים ב-FF 3.0. וודו ממוחשב):

העתק ל-Outlook את אירוע השנה

חיפשתי כמה אתרים עם סיומת IL מכילים קבצי vCard. התוצאה נכון להיום היא 20…
חיפשתי כמה אתרים עם סיומת IL מכילים קבצי iCalendar. התוצאה נכון להיום היא 93…

פשוט לא מובן לי למה אתרים לא עושים שימוש נרחב באפשרויות נהדרות אלו.
למה מעצבי אתרים לא מוסיפים את האפשרויות האלו לאתרים שהם בונים?
אולי קהל היעד הוא לא ממש אנשים פרטיים/בלוגרים, אבל חברות וארגונים – בהחלט!

כדאי ואפשר לשפר את המצב.
הגיע הזמן להפיץ את הבשורה בישראל… (-;

מתוך הסטטיסטיקות של האתר למדתי אודות myIPneighbors, אשר מאפשר לכם לדעת אילו אתרים נוספים מתארחים באותו השרת (שם דומיין) או כתובת ה-IP שתזינו לטופס באתר.

(עדכון, 16/5/08 – האתר לא היה פעיל, אז חיפשתי חלופות דומות. קבלו בנוסף את http://www.find-ip-address.org/reverse_lookup/
עדכון, 25/1/09 – עוד אפשרות – http://domainbyip.com)

תוצאות החיפוש מראות מצד שמאל את רשימת האתרים, ובצד ימין יש חלון המראה את תוכנו של דף השער של כל אתר שתקליקו על שמו.

השירות הזה רלוונטי כמובן רק לאתרים המתארחים על שרתים משותפים או לאיתור שמות sub-domain נוספים המתארחים תחת אותה כתובת IP.

אתר מסוג זה יכול לחשוף את מגוון התדמיות/פעילויות שארגון/אדם רוצים להציג לעולם, כי הרי, מן הסתם, הם לא ינהלו מספר אתרים על פני מספר ספקים/שרתים שונים, אלא יסתפקו באותו שרת, עם אותה כתובת IP ורק ישנו את שם הדומיין.

יש משהו מאוד משעשע, מאוד דמוקרטי, מקרי, בלהכיר מי השכנים שלך, כאשר הדברים היחידים המשותפים ביניכם הם אותו ספק אירוח, אותו שרת ואותה כתובת IP.
אני למדתי למשל, שנכון להיום, מתארחים לצידי אתרים של מאנגה בסינית או יפנית, יצרן מכונות מטאיוון, ציירת, דירוג בלוגים, חברת השקעות המשקיעה עבור משקיעים מוסלמים בהשקעות התואמות לרוח השריעה, צלם אופנה, לימוד פורטוגזית, סופר שכותב על דיג, להקת רוק צרפתית, בלוגר אמריקאי, רפובליקנים ממדינת וויומינג, עצות כיצד להתעשר ברשת, זמר, אתר אישי של דף אחד, תכנית רדיו באלסקה לתיקון בעיות מחשב בשידור חי…, וויקי של צמחים ולבסוף, חנות מצתים למעשנים.
( כשיגיע אתר פורנו אשקול ביקור נימוסין… (-; )

כמו בחיים האמיתיים, אין לך ממש אפשרות לבחור את השכנים שלך, אם כי ברשת לפחות אתה לא חייב לסבול מהם. אבל גם לא ליהנות מחברתם. דו-קיום אמיתי. כל אתר לנפשו.

המנוי שלי אצל Lunarpages, ספק האירוח של כל האתרים שלי, תם לקראת סוף אפריל 2008.
התזכורת ששמתי לעצמי לפני 11 חודשים קפצה לי באאוטלוק ונזכרתי שצריך לחדש. אצלם או אצל מי שייתן עסקה טובה יותר.

בתור מי שעשה סקר שוק די נרחב לפני פתיחת האתר, למדתי, שלאמריקאים, צרכנים מודעים, יש מילת קסם: Coupon.
מחיר המחירון, נמוך ככל שיראה, כולל לעומת המתחרים, הוא רק נקודת הפתיחה. ונקודה גבוהה.
חובה, חובה, חובה, לפני שפונים לספק (בעצם, זה נכון לגבי רכישת כל שירות או מוצר) – לגגל את שם הספק/שירות/מוצר עם המילה coupon.

שימו לב לתהליך שעברתי:

1. הלכתי לאתר של lunarpages וראיתי שהדיל לשנה הוא 7.95$ לחודש, להתחייבות של שנה אחת.
בפועל הם מחייבים את הסכום השנתי במלואו, מראש, עם תחילת השנה. אין אפשרות לבחור באפשרות של חיוב חודשי. אני לא אוהב את זה, אבל זה מה שיש. לא קריטי.

2. גיגלתי lunarpages coupon , והכי טוב שמצאתי היה קופון של 28$ הנחה + 2 חודשים חינם. כלומר, הנחה של 29.3% (גילום באחוזים של הנחה של 28$) + 16.7% (גילום באחוזים של 2 חודשים חינם) =
46% הנחה.

3. פניתי אליהם בבקשה כללית לבדיקת תנאי החידוש:

Hello,

My hosting period with lunarpages is about to end next month.
I would like to know what can you offer me to make me stay with you…

4. קיבלתי את התשובה הסטנדרטית הבאה:

Hello,

On the Basic plan you have the following payment options:

24months @ 6.95 per month = 166.80 Free Setup!
12months @ 7.95 per month = 95.40 Free Setup!
6 months @ 8.95 per month + 30.00 setup = 83.70
3 months @ 9.95 per month + 30.00 setup = 59.85

On our Business plan you have the following payment options:

24 Months @ 21.95 per month = 526.80 Free Setup!
12months @ 22.95 per month = 275.40 Free Setup!
6 months @ 23.95 per month + 30.00 setup = 173.70
1 month @ 24.95 per month + 30.00 setup = 54.95

On the Windows Plan you have the following payment options:

24 Months @ 9.95 per month = 238.80 Free Setup!
12 Months @ 10.95 per month = 131.40 Free Setup!
6 Months @ 11.95 per month + 30.00 setup = 101.70
3 Months @ 12.95 per month + 30.00 setup = 68.85

Please note, setup fees are non-refundable one time fees & all plans are paid upfront in US dollars.

We accept payment by check, money order, e-check or credit card. Other options such as Paypal are now available during initial signup only, depending on your location, through Stratocash.

Please remit checks or money orders to:

Add2Net, Inc.
Lunarpages Division

100 East La Habra Blvd.
La Habra, CA 90631 USA

Please make it payable to ADD2NET, INC.

I hope this helps.

5. שלפתי את נשק הקופון:

Hello,

That's fine and thanks for the detailed answer – but I need to know one more thing – I have a discount coupon – How can I activate it for the current billing cycle?

Thanks.

6. הם שלפו עלי חזרה:

Hello,

I am sorry but discount coupons are only valid for new accounts and can not be used for renewing existing accounts.

I am sorry for any inconvenience.

7. ככה?! מתגרשים!

That's a shame, and it will make me now look for a better deal out there, before the end of my subscription.

Please DO NOT auto-renew my subscription.

If I will have the need – I will let you know to bill me for only one month.

LP managers should know it is cheaper to keep an existing customer than attracting a new one.

Cheers!

8. לא עברו 12 שעות והנסיגה החלה:

Hello,

I do apologize for this situation,

Can you please provide us with the coupon code you wanted to use for the renewal of the hosting account? Since we will not like to loose you as a customer maybe we can arrange this.

9. העברתי להם את כתב הכניעה:

Thanks.
That is a better approach.

The coupon code is “28offplus2″ – $28 Off Plus 2 Free Months.

Please let me know, ASAP, the exact and detailed calculation BEFORE proceeding to billing.

10. הם חתמו והוסיפו בונבון:

Hello Eitan,

I can give you an even better deal.

We can renew your account for a year and give you a discount of 50%.

Your total renewal cost is currently $95.40

Your new renewal cost less 50% is $47.70.

If you would like to accept this new renewal fee and continue to host with us, please reply to this email and we will renew your hosting with Lunarpages at the discounted price.

ראיתם?! ממחיר מלא בתיאוריה לחצי מחיר בפועל!!!
קצת גיגול, קצת ללבוש את החליפה של האיומים והקשיחות הקפיטליסטית הופכת למתיקות נדיבה.

אז אל תתנו שיעבדו עליכם, היו צרכנים נבונים!

משהו משעשע שקיבלתי מאייל איסטרין, קולגה, לרגל חוק צנזורת הרשת הממשמש ובא.
כיצד יראה קנס אפשרי עתידי אם נמשיך כך.

אתר משרד התקשורת הוא www.moc.gov.il , אולי אפשר כעת להוסיף לו K, שיהיה www.mock.gov.il. רק שאני לא בטוח מי כאן לועג למי.