אפריל 16

משהו מגניב שמצאתי בבלוג "בייגלה" (שם תוכלו לבדוק הדגמה חיה וגם בבלוג זה מצד שמאל למעלה).

גוגל מאפשרת לכם להוסיף לבלוג שלכם טופס קטן שמאפשר לקוראים שלכם לבחור לאיזו שפה לתרגם את הבלוג שלכם. לא רק הפוסט הנוכחי אלא את כל הבלוג כולל שימוש וניווט דינמי בתוך האתר.
אתם פשוט צריכים להיכנס לניהול הבלוג, ובמקרה של וורדפרס – להוסיף וידג'ט של "טקסט", להדביק בתוכו את הקוד שגוגל מספקת לכם, לשמור וזהו. רעננו את עמוד הבית ובזה סיימתם.

נכון שעדיין נושא התרגום האוטומטי הוא לא מדויק ולא קולט ניואנסים, אבל גוגל בסה"כ עושים עבודה טובה בהעברת המסר בטקסטים מתורגמים (לפחות מעברית לאנגלית), לדעתי.
עדיין יישארו בעיות עיצוב של נושאי יישור לימין/שמאל במקרה של עברית/אנגלית אבל אפשר לחיות עם זה.

התוסף הזה יכול לסייע לקוראים שלכם להפנות לבלוג שלכם דוברי שפות שונות מהשפה בה אתם כותבים את האתר שלכם, ועדיין במהירות, מתוך האתר, לקבל תרגום מיידי לשפה שלהם. מי יודע, אולי אפילו הם ישקלו להיות מנויי מייל/RSS של הבלוג שלכם ופשוט לבצע תרגום עם כל פוסט חדש.

והשוס, בסוף רשימת השפות תמצאו Yiddish (יידיש)… מאוד משעשע לנסות לקרוא את האתר שלכם ביידיש. תנסו.

גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...Loading...

יולי 18

FF הוא ביסודו דפדפן מאוד בסיסי ופשוט. מה שעושה אותו סביר ואף מעלה אותו להיות טוב מאוד, אלו התוספים שאנשים פרטיים וחברות יצרו עבורו.
לאחרונה קפצתי לגרסה הראשית החדשה של FF, ‏3.5, ונפלתי.
אין הבדל משמעותי מבחינת הדפדפן הבסיסי, אבל מצד שני נדפק נושא התוספים – תוספים שלכאורה תואמים לגרסה החדשה, פשוט לא עובדים, ובנוסף תוספים אחרים עדיין לא התאימו עצמם לגרסה החדשה – וכאשר התוספים, שהם כאמור אלו שנותנים את הטעם ל-FF, לא עובדים – אז אין טעם בשדרוג.
בנוסף, השדרוג לגרסת המשנה 3.5.1 בכלל גרם לקישורי JavaScript לא לעבוד…

נאלצתי להסיר את 3.5 ולחזור ל-3.0.11 (שניתן להוריד מכאן, בגרסה אנגלית בלבד). כמה דברים אבדו לי בדרך וכמה תובנות נלמדו, אבל המצב חזר, פחות או יותר לקדמותו.
ההמלצה שלי היא להמתין עוד מספר חודשים ולתת ל-3.5 להתבגר ולתוספים להתאים עצמם אליו.

גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...Loading...

אפריל 09

הרשו נא לי לשתף אתכם בטריק חמוד וחוקי לחלוטין שמאוד יעזור לכם, אם יש לכם חשבון דוא"ל ביאהו או שאתם רוצים לפתוח שם חשבון דוא"ל.

כעיקרון, יאהו מספקת שירות דוא"ל חינמי מבוסס דפדפן. אם רוצים שחשבון הדוא"ל שלכם ביאהו יאפשר משלוח וקבלה על ידי תוכנת דוא"ל רגילה, על גבי המחשב שלכם (כלומר משלוח באמצעות SMTP וקבלה באמצעות POP3) – אתם נדרשים להירשם, תמורת תשלום, לשירות בשם Mail Plus.

פתרון אחד לבעיה זו, בו השתמשתי עד היום ומאפשר לקבל וגם לשלוח דוא"ל דרך SMTP ו-POP3 דרך יאהו גם בלי השירות בתשלום – הוא שימוש בתוכנת הקוד הפתוח, החינמית, !YPOPs.
תוכנה זו למעשה מתקינה רכיב Proxy מקומי, במחשב שלכם, בכתובת המקומית 127.0.0.1, אשר מתרגמת את גישות ה-SMTP וה-POP3 של תוכנת הדוא"ל שלכם – לפקודות HTTP מול שרתי יאהו, כאילו היתה דפדפן.
העסק עובד לא רע, כולל עברית, אם כי מדי פעם יאהו משנה את יישום ה-WEB שלה ואז התוכנה מפסיקה לעבוד עד שהמפתחים של YPOPS דואגים לתיקון מתאים. קצת מציק, אבל מה לא עושים בשביל חינם…

בכל מקרה, לאחרונה שוב יאהו שינתה את היישום שלה, ותוך כדי דיונים באחד הפורומים של YPOPS, אחד המשתמשים בתוכנה כתב אודות שינוי מינורי שניתן לבצע בהגדרות היישום של יאהו, אשר מאפשר גישת SMTP ו-POP3 בחינם מול יאהו!, וחבר'ה, זה עובד כמו קסם.
כל מה שצריך הוא להגדיר שהחשבון שלנו יקבל תכנים מהגרסה של Yahoo Asia. זהו.
וישראל נמצאת באסיה (למי שמוטרד…). אני בטוח שלא חשבתם שאי-פעם יצא לכם משהו חיובי מזה שאתם נמצאים באסיה…
הפתרון כמובן אינו תלוי במערכת ההפעלה שלכם או בתוכנת הדוא"ל שבמחשב שלכם, כל עוד היא תומכת ב-SMTP וב-POP3.
הפתרון אינו משנה את כתובת הדואל שלכם והיא תמשיך להיות בדיוק כפי שהיתה קודם. השינויים היחידים הם שכאשר תכנסו ליישום הדוא"ל של יאהו דרך דפדפן, בחלקים של היישום שבהם יש תכני חדשות וכדומה – הם יהיו רלוונטיים לאזור של אסיה וכאשר תבצעו Sign Out מסודר – תועברו ל-sg.yahoo.com . זה הכל.
אי-אפשר לדעת אם שיטה זו זמנית או קבועה או רק ניסוי של יאהו ולכן אי-אפשר להבטיח שהעסק תמיד יעבוד. תיהנו כל עוד זה עובד, ואם זה ייפסק, תנסו לעבוד כנ"ל, עם YPOPS.
אם יש לכם חברים עם חשבון דוא"ל ביאהו – תעשו להם מצווה ותיידעו אותם אודות פוסט זה.

איך עושים זאת?
(ליאהו יש שני ממשקים דוא"ל, הוותיק יותר שנקרא Mail Classic והחדש שנקרא All-New Mail. ההדרכה שלהלן היא על פי ממשק Classic. במקומות שקיים שוני – אני ארשום בסוגריים את מה שצריך לבצע מי שעובד עם הממשק החדש)

1. פותחים  דפדפן.
2. ניגשים ל- mail.yahoo.com ‏.
3. מבצעים כניסה למערכת עם השם והסיסמא שלכם (אם עוד אין לכם שם חשבון, קודם תיצרו אותו ואז תכנסו).
4. לאחר שנכנסתם, בראש הדף יופיע שם המשתמש שלכם. הציבו את סמן העכבר מעליו וייפתח ממנו תפריט נגלל, הקליקו על האפשרות Account Info‏ (בממשק החדש ייתכן ולא יופיע שם המשתמש שלכם אלא קישור בשם My Account‏ – הקליקו עליו. אם בממשק החדש כן מופיע שם המשתמש שלכם, הקליקו עליו, ובתפריט המשנה שייפתח – הקליקו על האפשרות Edit My Account‏).
5. תידרשו להזין שוב את הסיסמא שלכם. בצעו זאת והקליקו Sign In‏.
6. תקבלו כעת דף המפרט נתונים שונים על החשבון שלכם. הוא יחולק למקטעים שונים, בעלי כותרת עם רקע צהוב, שהעליון מביניהם הוא Member Information שיהיה רשום מצד שמאל של השורה הצהובה ומצד ימין לו יהיה קישור בשם Edit. לחצו עליו.
7. כעת אתם בדף בשם Member Details. בשדה Preferred Content לחצו על הקישור המגדיר את ערך שדה זה (בדרך כלל זה יהיה ‏Yahoo! U.S‏).
8. כעת אתם בדף בשם Preferred Content. בשדה New Setting יש תיבה נגללת. הקליקו עליה בכדי לפתוח אותה ובחרו באפשרות Yahoo! Asia והקליקו על כפתור Finished‏.
9. כעת תועברו לדף הסכם תנאי השירות. לחצו על כפתור I Accept‏.
10. חזרתם כעת לדף Account Information. וודאו ששדה Preferred Content משויך לאסיה כעת. לחצו על כפתור Finished‏.
11. ברכות. חזרתם לחשבון שלכם. כעת צריך להגדיר אותו כחשבון שמאפשר משלוח וקבלה ע"י SMTP ו-POP3. לחצו על הקישור Options‏ (בממשק החדש ייפתח תפריט משנה נגלל, בחרו באפשרות Mail Options‏).
12. עברתם לדף Mail Options. לחצו על הקישור POP Access and Forwarding‏ (בממשק החדש בחרו באפשרות POP & Forwarding‏. נכון לכתיבת שורות אלו הממשק של אפשרות זו במסגרת הממשק החדש נמצא בפיתוח, ולכן יהיה לכם בדף זה קישור להגדרות האלו על פי הממשק הישן, הקליקו עליו והמשיכו לפי ההוראות שלהלן).
13. ייפתח לכם דף חדש בשם POP Access & Forwarding. הקליקו על האפשרות Web & POP Access. דבר לא יקרה מלבד זה שהאפשרות הזו תיבחר (גם אם היא כבר מסומנת. זו פעולה של "ליתר ביטחון").
(צעד אופציונלי באותו הדף: בחרו האם אתם רוצים שירדו אל תוכנת הדוא"ל שלכם במחשב גם דברי דוא"ל שיאהו מחשיבים כספאם)
(צעד אופציונלי, אבל כדאי, באותו הדף: הקליקו על הקישור POP Settings (ייפתח דף חדש) לקבלת מידע אודות ההגדרות הנדרשות כעת בתוכנת הדוא"ל שלכם במחשב בכדי לעבוד מול שרתי הדוא"ל של יאהו. שימו לב שבתחתית דף זה יש קישורים להסברים כיצד לבצע את ההגדרות בתוכנות דוא"ל שונות)
הקליקו על כפתור Save‏. ההגדרות יישמרו ותוחזרו לאותו דף הגדרות POP‏. אתם כעת יכולים לסגור דף זה.
14. זהו, סיימתם מהצד של יאהו. כעת אתם צריכים להגדיר את תוכנת הדוא"ל במחשב שלכם, כל אחד על פי התוכנה שלו.
הנתונים להלן הם כפי שיאהו פרסמה בזמן פרסום פוסט זה ויכולים להשתנות. וודאו קבלת נתונים עדכניים מאתר יאהו בטרם ביצוע:
שרת POP3: ‏pop.mail.yahoo.com
שרת SMTP: ‏smtp.mail.yahoo.com

שיהיה בהצלחה!

.

גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...Loading...

ספטמבר 13

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

ד"ר ג'קיל ומיסטר אינטרנט

(פורסם ב-1/4/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

מכירים את הצגות התיאטרון הניסיוניות וה"מתקדמות" – בהן השחקנים יורדים מהבמה, מתערבבים בקהל, ומשתפים אותו בהצגה – כך שגם הקהל קובע את מהלך ההצגה וטיבה?

למה הצגות כאלו נחשבות ניסיוניות? כי הן מוחקות את הריחוק ושוברות את "קיר הזכוכית" בין האמנות לקהל, והופכות את הקהל לאמן פעיל.

האמנות נתפסת כמאורע מיוחד, נשגב – שיש לצרוך אותו ביראת כבוד, שלא על בסיס יומי, ורק "מוכשרים" ומלומדים יכולים לבצע אותה.

קשה להשליך ישירות מהאמנות לעיתונות, אבל מאפיין הריחוק בהחלט קיים היום בעיתונות המסורתית, יהיה זה על גבי נייר או מסך.
עיתונות זו מייצרת ידיעות, כתבות ומאמרי דעה ומן הצד השני הלקוח קורא את התוכן.
אין כאן דיאלוג של ממש. ה"מכתבים למערכת" הם חלון קטן לתגובות נבחרות ומצונזרות של הקוראים.

כעת, לראשונה, באמצעות האינטרנט – קיימת האפשרות לשתף את הקהל הרחב בעשייה העיתונאית, ולקיים דיאלוג בין הכתב לקהלו.

השלב הראשון, כפי שמתבטא באתר זה, הוא מתן במה לקוראים, להגיב באופן מיידי ובצורה חופשית (תוך צנזורה מאוד מינימלית, ורק במקרים קיצוניים). בנוסף, תגובות הקוראים נשמרות לעד כחלק מהכתבה, במסגרת הארכיון.

הקוראים אינם מחויבים לדבר, מלבד לעצמם.
הם אינם חייבים להיות נחמדים, מועילים או מחדשים. הם לא חייבים למסור את שמם האמיתי, ויכולים להסתתר מאחורי כל שם סמלי שיחפצו. הם יכולים לזרוק בוץ, רפש ועפר על הכתב והעיתון.

אולם, לא ברור לי מדוע קיימים קוראים מסוימים, השבים ל"מקום הפשע" בכדי לשפוך את מררתם, לרוב כאנונימיים.
הרי אם לא נעים לך במקום מסוים – למה לחזור אליו?

חשבתי על מספר אפשרויות:

1.    קוראים החושבים שבכך הם ישפרו את רמת הכתיבה והתכנים באתר, על ידי לחץ על הכתב / עורכים.

אין ספק שמגוון הדעות הוא רחב ולכן גם לעיתים קרובות מתנגש, אולם כדאי ש"קנאת סופרים תרבה חוכמה" ולא אלימות טקסטואלית.

לדעתי, קוראים המגיבים בשפה וולגרית ומשתלחת – אינם מעוררים את אהדת הכתב או גורמים לו לחשוב שנית בצורה ביקורתית על כתביו, וכמו כן הם כמו "מלכלכים" את האתר לנצח (מאחר והתגובה נשמרת בצמוד לכתבה) – אותו האתר שהם רוצים לשפר.

בהנחה וקוראים אלה באמת אוהבים את האתר ומעוניינים בשיפורו – יואילו נא להפנים את שינוי התפיסה העיתונאית באינטרנט, ויקבלו בכבוד את אחריותם העקיפה לטיב האתר.

ייתכן וביקורת בונה, מנומקת ועניינית, הכוללת סימוכין – הייתה מציגה את עמדת הקורא בבהירות ועל כן מקנה לה חוזק והשפעה – הן על הכתב והן על העורך, ולבטח הייתה משפרת את הכתבה והאתר.

2.    בעלי אינטרסים שמשבחים או מקללים בהתאם לצורכיהם.

אלו כמובן יימנעו ככל שאפשר מחשיפת זהותם האמיתית מאחר וזו תאיר את קלונם ואת רצונם לעשות שימוש ציני בבמה הציבורית העומדת לרשותם. אחרי הכל – מה הוא אדם אם לא סך כל האינטרסים שלו?

3.    קוראים שפשוט "משחררים לחץ" על אובייקטים פסיביים שנאסר עליהם להגיב (עובדי האתר).

כאשר אדם יודע שהוא ניתן לזיהוי – הוא מראש מרסן את מעשיו ודבריו, כי הוא יודע שהוא נחשב אחראי להם. כאשר הוא מסתתר מאחורי כינוי אנונימי, הוא יודע שהוא מוגן, ועל כן הוא אינו אחראי לדבריו, ואז הוא משחרר את הרסן.

האינטרנט נותן לראשונה לאנשים מקום להשתחרר מכבלי המציאות הרשמית והמחייבת, ללבוש זהויות ללא הגבלה, ולתת דרור למאוויהם.
ומה לעשות – מאוויהם בדרך כלל כוללים הרבה רגשות רעים שלא הייתה להם אפשרות להתנקז. אז כעת הניקוז מתבצע על ידי זהות חלופית שאינה מזוהה עם "האני הרשמי" שלהם. כמה נוח.

אם יש משהו שמעניין אותי בכל העסק הזה הוא הקשר בין הדמות או הכינוי שבוחר הקורא לבין האדם במציאות. האם הכינוי הוא בבואה של האדם, של שאיפותיו או ההפך ממנו?

לגבי סוג זה של אנשים אין לי דבר להגיד להם – מלבד להפנותם לרופאים המתאימים (אם כי זה יותר יקר מחיבור לאינטרנט).

ייתכן ובעתיד האתר ייגבה תשלום בעבור השימוש בו (השערה עתידית שלי בלבד). אולי מצב זה ינפה את "עוברי האורח" המפריעים לדיון, וגם יגרום למנויים לכבד את אשר הם משלמים עבורו – לעומת החינם, המזמין תחושת חוסר ערך וביזוי.
אולי גם ניתן יהיה לבצע תמחור מדורג, בו תינתן הנחה לקוראים אשר יסכימו כי דבריהם באתר יכתבו תחת זהותם האמיתית – בכדי לעודד דיון יותר מרוסן.

אינני כותב דברים אלה מטעם האתר. הדברים נכתבים מתוך כאב וצער על השימוש הנלוז שעושים קוראים מסוימים במנגנון התגובות – מתוך תקווה שלפחות חלק מהקוראים יסכימו עם דבריי וישנו את גישתם.

לראשונה ניתנת לכם האפשרות להשפיע, לשנות, לעצב – כרצונכם. השימוש שתעשו באפשרות נהדרת זו תקבע את האקלים התרבותי בו תחיו, לטוב או לרע.

גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...Loading...

ספטמבר 09

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

קטן, ממזרי ונסתר מהעין

(פורסם ב-26/3/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

ברצוני להגיב במאמר זה על שתי כתבות שהתפרסמו באתר זה, של דן גילמור ולילך סיגן.

לרגל ההתפכחות מגל הדוט.קום, מגיע כעת השלב ההכרחי של הכאה על חטא, והחטא הוא כמובן החינם. החינם אומרים לנו – גוסס. נא לשלוף כסף לסעודה האחרונה.

ואני אומר לכם שהוא עוד לא מת, הוא פשוט משנה צורה.

הימים של מיזמים הצורכים מיליונים ללא אפשרות להבטיח את כיסוי ההשקעה בלבוש של חדשנות טכנולוגית עברו להם. זה נכון.
החינם הגדול וההמוני, המדמם מזומנים, לא יכול להתקיים לנצח – ולו כי בסופו מחכה איש עסקים עצבני שהיה לו עודף שהוא ציפה להשביח.

אולם, כעת תורו של החינם הקטן והממזרי, הנסתר מהעין.

החינם יכול להיות צד אחד של מודל עסקי, כל עוד הוא גורם להגעה ופעילות של לקוחות רבים – אך מבטיח מן העבר השני הכנסות הנובעות בעקיפין מפעילות החינם.
דוגמא לא חוקית לכך היא מכירת פרטי גולשים באתר מסוים לחברות מאגרי מידע.
דוגמה לגיטימית היא למשל הטמעה של אתר מכירות באתר חדשות, כפי שקורה כיום באתר YNET. האתר הוסיף בדף הבית שלו קישור למתנות לחג הפסח, המפנה לחלון נפרד שהעיצוב שלו נשאר כשל האתר, אולם הקישורים ודפים פנימיים יותר מעידים כי פונה לאתר המכירות של נטוויז'ן-נענע.
אני מתאר לעצמי ש-YNET מרוויחים משהו מהקישור הזה.

החינם הפחות מוכר הוא האישי, הביתי.
כמו שהאינטרנט הגדילה את פוטנציאל המכירות – אך במקביל גדל גם מרחב התחרות, ולא רק מחברות מסחריות אחרות.
יודעת כל חברת פיתוח תוכנה, כי ייתכן וברחבי הרשת מפתח אדם או קבוצה – תוכנה מקבילה שהיא בחינם או כשותפה (Shareware). יהיה זה ברמת המחשבון או מערכת הפעלה שלמה, כדוגמת לינוקס.
נכון שלרוב המוצר אינו מקצועי ומושקע, אולם הוא גם אינו צורך משאבי כספים, נדל"ן וכוח אדם, ולכן גם זול יותר – כך שיש איזון בין שני המוצרים.

עובדה זו נכונה בהחלט גם לגבי אתרי תוכן ייעודיים. קיימים הרבה אנשי מקצוע המקימים אתרים שאינם דווקא לשם רווח, אלא "סתם" לצורך הנאה אישית, הפגנת ידע או רצון לחלוק את ניסיונם עם אחרים.
אתרים אלה הם רובם בחינם, ולעתים הם גם משתתפים בתוכניות שונות לפרסומות באנרים. קרוב לוודאי שהם גם לרוב לא עוסקים בפרסום עצמי.
לא נהוג "לספור" אתרים אלה כמתחרים אולם הם בהחלט מתחרים מאחר והם מאוד ממוקדים ולרוב אוצרים בתוכם ידע רב וייחודי שהגולש העוסק בתחום מחפש.

"קערות הטיפים" עליהן מדבר דן גילמור הם ה-Micro Payments (הצעות לתרגום עברי יתקבלו בברכה. נתחיל ב"תשלומי זוטא" או "תשלומיני" (ובלי בדיחות גסות, בבקשה)), שהם בהחלט העתיד הכלכלי של העסקים הקטנים באינטרנט.
הם יאפשרו לאתרים קטנים להתחיל עסק כלכלי שיהיו לו גם הכנסות, תוך תשלום מינימלי למרכז סליקה. במידה והעסק יגדיל הכנסותיו – הוא יוכל לעבור לאמצעים מתקדמים יותר.
ההנחה הנסתרת בכל העניין היא שחברות הפיננסים יאמינו כי הן יוכלו להרוויח רווח נוסף ממרכזי סליקה קיימים שיטפלו גם בבקשות מרובות לסכומים קטנים. זו כמובן השאלה הבסיסית שהתשובה העתידית עליה תקבע את עתידו של המודל הזה.
תשלומים אלו יאפשרו לנו כלקוחות לתגמל את ההשקעה של העסקים הקטנים, ובכך להבטיח את רציפות השירות והפיתוח ברמה נאותה.

חברת IBM, אשר לה ניסיון רב וקשרים ענפים במגזר הפיננסי, עוסקת כיום בשלבים ראשונים של יישום המודל של תשלומי זוטא. ממש במקרה יוצא שהטכנולוגיה פותחה במעבדות IBM בחיפה. עיר עם עתיד, או הו הו.

הפרסום באינטרנט לא מצליח בגלל מספר סיבות:

בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו – יודע הפרסומאי כי כל פרסומת יחידה בה הוא משקיע – תגיע לכל הפחות לאלפי לקוחות בכל שידור. זאת לעומת האינטרנט, בה החשיפה היא קבועה (כמו שילוט חוצות) אך התעבורה אינה מובטחת כלל, ולבטח לא להמונים (חוץ מדפי השער והמקורבים להם). לכן גם הנכונות ליצור פרסומת מושקעת יורדת וכך גם המחירים מתומחרים ביחידות של אלפים.

בניגוד לאמצעי המדיה הותיקים – האינטרנט הוא מבוזר, מגוון ומפולח כל כך שזה בלתי ניתן לתפיסה. כן, אותו פילוח שהפרסומאים רצו (?) להגיע אליו מאז ומעולם – בכדי להוכיח חד וחלק שהפרסום אינו ערטילאי – נמצא כעת בהישג יד. רק שהיד אינה מושטת.

אני חושש שלמשרדי הפרסום המסורתיים אין את המודעות, הרצון והכלים ליצור פרסום ורטיקלי אמיתי.
הרבה יותר נוח לתת לאותו הצוות ליצור פרסומת גם למכונית וגם לרכיבי אלקטרוניקה  – בלי להשכיל את הצוות בידע הנדרש בכדי למכור בשפה המקצועית של התחום הנדרש.

אין מספיק משרדי פרסום שמוכנים להתמחות בתחום מסוים בלבד – ולכסות אותו. יכול להיות שלא הייתה הצדקה כלכלית לכך עד היום, מעבר למגזינים מקצועיים, ונכון – לא כל תחום צריך או יכול לממן פרסומת באמצעים ההמוניים והיקרים.
אולם, כעת יש אינספור אתרים המתמחים בתחום עיסוקם. יהיו אלו של חברות, ארגונים או אנשי מקצוע הבונים אתרים כתחביב, אך יוצרים אתרים מקצועיים ביותר!

הביזור שמכתיבה הרשת יעודד אנשי מקצוע לפתוח משרדים קטנים ומתמחים – שישלבו מקצועני פרסום לאינטרנט עם אנשי מקצוע מתחומים שונים.
משרדים אלה ישמחו לחפש ולמצוא את האתרים המתמחים – וגם לפרסם בהם, כל עוד הם יוכיחו התחדשות ומקצועיות, ללא קשר לגודל הגוף או האדם העומדים מאחורי האתר.

החינם לא ימות כל יש רצון למשוך את הפרפרים (הגולשים) אל האש (הקנייה) וכל עוד אנשים יהיו מוכנים לשתף אחרים ולהתגאות ביכולותיהם.

האינטרנט בהחלט יוצר כלכלה חדשה – אך אין זו כלכלת "הוצאות ללא הכנסות" אלא כלכלה המסירה מגבלות רבות, מאפשרת גם לגופים קטנים יותר להשתתף במשחק הכלכלי, ומקרבת אותנו יותר מאין פעם למצב של שוק משוכלל – בו יש יותר מתחרים, יותר אמצעי ייצור, יותר מוצרים, וכן, יותר מאי-פעם – הרבה חינם.

גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...Loading...