ארכיון הקטגוריה: ישראל

הקלות הבלתי נסבלת של הקלון

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

הקלות הבלתי נסבלת של הקלון

(פורסם ב-13/3/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם אין תגובות.
האתר שינה את הכותרת ל-"מי אמר שאין לו תחליף?")
.

לאחרונה צוטט ד"ר אבי בן אברהם המשתתף בקבוצת הניסוי של שיבוט (Cloning) עוברי אדם (הנה, הוא הרוויח את הפרסום שלו) כאומר: "הפרויקט הזה הגיע לשלב שכבר אי אפשר לעצור אותו".
אני נזכר בצחוקו של המדען המטורף מ"פרנקנשטיין".

יש לי הרגשה, שעל כל ניסוי שיבוט פומבי – יש עשרה נסתרים, שנערכים על ידי ממשלות, צבאות, גורמי פשע ושאר מלכ"רים.
ככה דברים עובדים, בדרך כלל – כל מה שיוצא לאור היה קודם בחושך.

אישור בית הנבחרים הבריטי לקיום ניסוי שיבוט בעוברי אדם, עוד בדצמבר 2000, והשמועות על קיום ניסויים כאלו בישראל בימים אלו – מהווים תמרור אזהרה שיש להיענות לו. ובמהרה.
.

Make it Double!

השיבוט הוא פעולה של מיזוג תאים בהליך רפואי (הכולל גם הריון) שבסופה "נולד" ולד שהוא כפיל גנטי.
פעולה זו שונה בתכלית, כמובן, ממגע מיני המוביל להריון – שבו מתקיים מיזוג גנטי של שני אנשים שונים.

אפשרות אחת לשיבוט היא לקיחת תא מגופו של גבר עקר והפרייתה עם ביצית של אשתו. במקרה זה ניתן לומר שזו הפריית מבחנה מתקדמת – כאשר השימוש בתאי זרע אינו אפשרי.
במידה והמדענים "מצליחים" להפחית ככל שניתן את המאפיינים הגנטיים מהביצית – הרי שהיא משמשת רק לצורך ההיריון, ועיקר המטען הגנטי מגיע מהתא של הגבר – ועל כן הולד הוא העתק גנטי כמעט זהה של האב.

השימושים והבעיות המוסריות הנובעים מתהליך השיבוט נראים אינסופיים:

– הפריות מבחנה מתקדמות כאמור לעיל
– יצירת מאגרים של "חלקי חילוף אורגנים" לטובת חולים ונכים (הטיעון העיקרי בניסוים הנוכחיים)
– אנשים כ"עכברי מעבדה" (יותר יעיל מעכברים בהדמיית הגוף האנושי)
– "החזרה לחיים" של מתים (קרובי משפחה ואהובים, דינוזאורים (ראו "פארק היורה"), דיקטטורים וכן הלאה)
– סחר בתאים (חכמים / חתיכים / כוכבי קולנוע יתומחרו בהתאם)
– יצירת עבדים / גזע עליון / צבא
– "חיי נצח" ברמה הפיזית (שכפול עצמי)

יש לזכור כי המגבלות הנוכחיות של השיבוט כוללות יצירת ולדים בלבד (ולא מיד אנשים בוגרים) וגם כי אלו אנשים חדשים ו"עצמאים" לגמרי, שאינם נשלטים על ידי המקור ולא קיבלו את ההיסטוריה הנפשית / השכלתית וכו' של המקור. רק את המאפיינים הגנטיים שלו (כפי שהיו לו בעת שנולד בעצמו).

יש גם לזכור במקביל את פרויקט מיפוי הגנום האנושי ולהצליב אותו עם השיבוט.
הייתי אומר שמיפוי הגנום הוא למעשה נותן לנו לראשונה את פקודות המבנה של הגוף האנושי (או ה-API הביולוגי, כמו שאני קורא לו) – ובכך מאפשר לנו ל"שחק" בפאזל באבני היסוד של גוף האדם. הגנום מאפשר לנו את הכוונון העדין של הביולוגיה האנושית.
השיבוט לעומת הגנום, מאפשר לנו את השכפול ההמוני (אם כי הצורך בהריון הוא בהחלט מכשלה בייצור יעיל…).

השילוב בין השניים יאפשר להגיע ל"יצירת" אדם בעלת תכונות מדויקות ביותר, ולאחר מכן לשכפל אותו.

שימו לב כיצד הביולוגיה והרפואה עוקבות בשיטותיהן אחר המחשוב.
האדם הוא הרי יצור אנלוגי לחלוטין, שבמבט חיצוני לא ניתן להפריד את מרכיביו לחלקים בודדים.
כעת, בפרויקטים אלו – מתחיל תהליך הדיגיטליות של גוף האדם, תהליך שיאפשר לשחק במרכיבי האדם על פי שיקולים חיצוניים ושרירותיים, אלמנט האקראיות ייעלם, האפשרות לשלב בין גוף האדם למרכיבים אלקטרונים-ממוחשבים תהיה הרמונית יותר מאשר היום, וההיררכיה בה הטבע (לטוב ולרע) היה מעלינו תימחק.
.

לאן, לעזאזל, אנחנו רצים?

נהוג לומר כי תפקיד הטכנולוגיה הוא לשרת את האנושות ולשפר את איכות חייה.
אולם, כיום נדמה כי הטכנולוגיה הופכת לגולם שקם על יוצרו.

חידושים טכנולוגים משרתים את המדענים במתן מוניטין, תהילה ומקום בספרי ההיסטוריה.
אנשי העסקים מרוויחים ממכירות, ובכדי למכור – צריך לחדש כל הזמן, ועל כן להם יש אינטרס מובהק להפוך במהרה את תוצרי המדענים למוצרי צריכה.

אם ננסה להשוות את המאה העשרים למאות קודמות במושגים של התקדמות טכנולוגית – נוכל לראות כי המאה הנוכחית הייתה חריגה בכמות החידושים שהיא יצרה, וגרף השינויים לעומת הזמן עלה בתלילות.
בעוד שבעבר החידושים היו מועטים וההפסקות היו ארוכות בין המצאה להמצאה – ניתן היה (אם כי לא תמיד זה בוצע) להטמיע את החידוש לאורך תקופה ארוכה ולבחון את השלכותיו, דבר שכיום כמעט ואינו קיים. המרחק בין המעבדה למדף התקצר עד מאוד.

דוגמה טובה לעניין היא הסיגריות.
אף גוף ממשלתי לא בדק את השפעת הסיגריות לאורך שנים, לפני שהוא אישר את הפיכתן למוצר צריכה (ולו כי עישון היה קיים עוד קודם, וגם בגלל שחברות הסיגריות הוסיפו מרכיבים משלהן) – ואת המחיר משלמים היום חולי הסרטן.

אין לי גם ספק בדברים שאמר בעבר דרור פויר מעל גבי אתר זה: חברות הסלולר הן חברות הטבק של המאה העשרים ואחת. החשבון עוד יגיע.

לא מזמן ביצעתי שיחה של רבע שעה, ואח"כ כאב לי הראש לחצי יום.
בעקבות מקרה זה עשיתי ניסוי פשוט (מומלץ גם לכם, אם כי אני מסיר מעצמי אחריות לנזקים למסך או לסלולרי): בעת שיחה – קרבו את האנטנה של המכשיר הסלולרי למסך המחשב. שימו לב מה המרחק מהמסך ממנו מתחילה ההשפעה, ומה ההשפעה בעת הצמדת האנטנה למסך. כעת השוו: אם זו השפעת השראות הקרינה הסלולרית על המסך (המשתמש בצריכת חשמל די כבדה) – אז מה תהיה ההשפעה על המוח העדין שלכם?

העניין המרכזי הוא שחלק מהטכנולוגיות לא נבדקות בידי גופים המופקדים על בריאות הציבור (כמו ה-FDA האמריקאי) ואינן עוברות דיונים ציבוריים בנושאי מוסר ואמונה (בהתאם לכל מדינה או בגופים עולמיים כמו האו"ם) – לפני שהן עוברות לייצור וצריכה המוניים.

אין ספק שהאנושות צריכה להיעזר בטכנולוגיה ולא להיעצר.
אולם, בכדי להבטיח כי הטכנולוגיה תשרת אותנו ולא תפגע בנו – אנו צריכים להאט את קצב אימוץ החידושים, לבחון השפעות לאורך זמן, ולהחליט לאיזה כיוון "מתקדמים", ומה המחיר של כל התקדמות.

הייתי אומר כי הטכנולוגיה היא המגדל בבל של האנושות:
אנחנו לא ישות עליונה, אבל אנו בהחלט הולכים לאור ישות כזו (יקראו לה אלוהים / בודהה / כוחות הטבע) ורוצים להיות שולטים ומושלמים – והטכנולוגיה מסייעת לנו להעפיל ליעד זה.
הניסיון שלנו לשלוט בטבע ולפענח את צפונותיו בהחלט מתקדם יפה, אולם אני לא בטוח שאפילו אם אנו יודעים את הסודות – יש לנו את הכישורים האלוהיים להשתמש בהם נכונה.

אם אלוהים השאיר אותנו, ילדיו, כאן לבד בבית, ועזב לדרכו – הרי שאנו נתחיל לשחק ולהכיר את סביבתנו, ולבסוף, כמו תמיד – גם נמצא את קופסת הגפרורים.

נ.ב.

אני מצרף להנאתכם קריקטורה רלוונטית שהכנתי לפני שש שנים בערך, המציגה את הגרסה האמיתית לבריאת העולם.

Mr. Hi-Tech goes to Jerusalem

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

Mr. Hi-Tech goes to Jerusalem

(פורסם ב-4/3/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

משפט זוטא

הרעיון למאמר זה קפץ לראשי עם שמיעת שמו של שלום שמחון כמי שהוכתר כשר החקלאות הבא.

אולם, למזלי היה בידי מגזין "תרבות דיגיטלית" של "גלובס" (מלח-מים, מלח-מים, מלח-מים), אשר על שערו היתה כותרת המשנה "שר לענייני אינטרנט? לא במזרח התיכון הישן". כותרת זו התייחסה לכתבה של
נאורה שם-שאול
שעסקה בעיקר ביחסן של המפלגות בישראל (וקצת של הממשלות השונות) לנושאי הייטק ואינטרנט. אני מנחש כי הכותרת שעל דף השער לא ניתנה על ידי הכותבת, בשל הקשר העקיף שלה לכתבה.

בכל מקרה, ההקדמה הזו באה להגיד שלא העתקתי או קיבלתי את הרעיון מכותרת זו. חשבתי על זה קודם. אם אתם לא מאמינים לי – אני אביא פתק מההורים.
.

יודע חקלאי פיקח

לפני קום המדינה ואחרי הכרזתה – כאשר הציונות וההתישבות היו בשיאן, תפיסת שטח והקמת יישובי קבע היתה צו השעה מכל הבחינות: בטחונית, כלכלית, דתית ולאומית. החקלאות היתה המשך טבעי לתפיסת חזקה על שטחים נרחבים, ומגזר כלכלי מתבקש בשל מחסור בסביבה של מסחר ותעשיה מתוקנים.
מאז ועד היום החקלאות המסורתית נדחקה לשולי הכלכלה הישראלית, ככל שהמדינה התפתחה בכיוונים של מסחר ותעשייה.

לא שאני מפקפק או מזלזל ברצינותם של החקלאים או באהבתם ומסירותם לתפקידם – אבל נדמה לי כי כבר זמן רב החקלאים עוסקים יותר בקבלת פיצויים מאשר בעבודה חקלאית:
החורף שחון?- הירקות לא גדלו. פיצוי!
החורף היה קצת חזק מדי, והגידולים טבעו / הופצצו בברד – פיצוי!
הקיץ היה חם ולח, אך האבטיח את הכובע שכח?- פיצוי!

וכעת נעשה הפסקה קלה לחלום בהקיץ:
אולי נוכל גם אנחנו, בענף ההייטק, להתחיל לדרוש פיצויים. שימו לב:
הנסדא"ק נפל?- פיצוי!
הלקוח ביטל את החוזה?- פיצוי!
מנהל הפיתוח ערק למתחרים?- פיצוי!
הסושי היה מקולקל?- פיצוי!
AOL לא קנו אותנו?- פיצוי!

לא זכור לי עוד סקטור כלכלי שמקבל פיצויים בצורה כל כך אוטומטית ו"מובנת מאליה", בלי צורך אפילו לשבות. מקסימום עורכים הפגנה מצומצמת ומצולמת של חלוקת חינם של תבואות או השמדתן.
שלא לדבר על מקרים אחדים שנתגלו – של מכירת מים מוזלים (שנועדו להשקייה) לצד שלישי כמי-שתייה, ועל הכסף הגדול בעסקי הקרקעות הנזרעים כיום.

ברור ומובן שלמגזר זה, מעצם ההיסטוריה שלו – יש משרד ממשלתי משלו, עם שר במשרה מלאה, שדואג לאינטרסים של שולחיו.
.

‏‎.COM התנערה עם חלכה

מן הצד השני, כבר שנים לא מעטות שמגזרי האלקטרוניקה, המחשבים והאינטרנט (להלן "הייטק") מזנקים מעלה בעקומה תלולה בכל היבט: תרומה לתוצר הלאומי, מספר חברות, מספר מועסקים, מחזורים עסקיים, וקשרי יבוא-יצוא.

וככל שהענף ההייטק עולה ופורח – כך הוא מרגיש חזק יותר את החסמים לגידול הנובעים מהחוקים, הבירוקרטיה והמיסוי – שאינם מכירים בצרכים המיוחדים שלו. מצב זה גורם לחברות רבות לרשום עצמן בחו"ל, למרות שעיקר פעילות ה"ייצור" מתרחשת בישראל.

כך יוצא שמדינת ישראל למעשה דוחקת החוצה את האנשים, העסקים והעתיד של תחום ההייטק. מדינת ישראל לא החליטה רשמית (בגיבוי מעשים) כי ענף ההייטק הוא עתידה של המדינה וכי יש לתמוך בו באותה העוצמה בה נתמכה החקלאות בעבר.

מאחר וממילא המדינה כל הזמן נמצאת ב"סיבוב" (כל פעם לכיוון אחר) ואין קו מנחה מרכזי, הרי שהאופורטוניזם חוגג – כאשר המפלגות מתפרקות לאינטרסים צרים עד לרמה של חברי כנסת (ייצוג סוגי יישובים (עיירות פיתוח מול קיבוצים), אמונות (דתיים מפלגים שונים מול חילונים), או סתם עבריינות – אין שום סיבה שמי שבאמת מגיע לו, לא יקח את הנתח שלו.

תעשיית ההייטק בישראל היא תעשיה עתירת ממון, אנשים מוכשרים, קשרי מסחר עם חו"ל, מוערכת ובעלת מוניטין ברחבי העולם.
אבל כל מה שהתעשייה הזו יודעת לעשות כלפי חוץ – היא נכשלה כשלון חרוץ כלפי פנים. הסנדלר הולך יחף.

הגיע הזמן שראשי החברות והארגונים של ההייטק בישראל יתארגנו, יעבירו קופה קטנה למעשי צדקה, יקימו צוותי עבודה – ויתחילו לדרוש מהממשלה והכנסת את שלהם.

ויש להשתמש בכל הכלים האפשריים:
•    התחלת מהלך להקמת משרד ממשלתי ייעודי להייטק – כולל הרצת מועמד מתאים לתפקיד (רצוי להכין שניים, אחד מכל מפלגה גדולה (ש"ס?), בכדי לכסות את כל האפשרויות)
•    העלאת קמפיין אשר יגדיר את ההייטק כיעד מספר אחד של מדינת ישראל
•    פעילות לוביסטים בכנסת
•    העברת חוקים תומכי הייטק – כגון הקלות מיסוי לעובדים ולעסקאות ועדיפות לחינוך ממוחשב (כולל אנגלית מוגברת).
•    סבסוד הקישור לאינטרנט, בכדי לקרב אוכלוסיות נוספות לנושא, ובכך להנמיך את הסף הנדרש לשימוש ברשת.
•    תמיכה מוגברת בהבאת חברות מחו"ל להקים בישראל מרכזי ייצור ופיתוח (כדוגמת מפעלי אינטל). פעילות זו גם תתרום בעקיפין לבטחון המדינה בגלל הקשר הישיר בין הבטחון ויציבות המדינה לבין התוצאות העסקיות של חברות אלו (מצורף קישור לכתבה קודמת שלי, "מגן הכסף", שעסקה בנושא זה).

אין שום סיבה שמה שאנו עושים כל כך טוב בעולם – לא נעשה בבית למען עצמנו ישירות, ובעקיפין גם למען המדינה.

אשמח אם תוסיפו במנגנון התגובות הצעות לדרכי פעולה ותעלו שמות למועמדים ראויים למשרת שר ההייטק הראשון בישראל.

בואו ונעלה (נשדרג?) את ירושלים על ראש שמחתנו.

הדמוקרטיה חוזרת

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

הדמוקרטיה חוזרת

(פורסם ב-5/2/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

השבוע, כאשר תחזרו לבית הספר, ולו לרגע, בכדי להצביע בכיתה – תחשבו לרגע: עד כמה באמת אתם משנים את גורל המדינה? את גורלכם?
עד כמה אתם סומכים על מערכת ההצבעה? ספירת הקולות? אפשרויות ההונאה? השימוש שיעשו הנבחרים בקולכם?

הדמוקרטיה שאנו כה גאים בה, מיושמת בשיטות רבות ושונות במדינות העולם, כל אחת על פי ההיסטוריה, התרבות והחוקים שלה.
אותה דמוקרטיה שהחלה ביוון העתיקה באסיפות האזרחים, אשר הצביעו על עניני היום הפכה כיום להצבעה יחידה פעם במספר שנים לבחירת נציגים, שלאחר הבחירה – יפעלו על פי השקפתם והאינטרסים האישיים שלהם.

המרחק שנמתח ברבות השנים, בין האזרח הקובע באופן אישי את עתידו בהצבעה ישירה על הנושא בזמן אמת, ביוון העתיקה – לבין האזרח המודרני המעניק מנדט ארוך טווח וחסר שליטה לנציגיו – מתחיל כעת במסעו חזרה.
.

הצבעה דרך האינטרנט

ארצות הברית, "הדמוקרטיה הגדולה בעולם" כפי שאוהבים לכנות אותה, עברה לפני כחודש חווית בחירות מאוד "ישראלית" – בחירות צמודות, אי-סדרים, חשדות לזיופים והונאות, פניות לבתי המשפט – ולבסוף נשארה עם טעם מר של גניבת שלטון.

אחד המקורות המרכזיים לבעיתיות בהליך הבחירות האמריקאי הוא שתהליך ההצבעה שונה ממדינה למדינה באיחוד.
בעיתיות זו נצפתה כבר בשנת 1999, כאשר החל הממשל האמריקאי בהכנות לפרויקט ניסיון של הצבעה מקוונת דרך האינטרנט על ידי אזרחים אמריקאיים ממספר מדינות האיחוד אשר שהו בחו"ל בזמן ההצבעה (בעיקר אנשי צבא).
הניסוי אמור היה להתבצע בבחירות שהסתיימו זה עתה. המסקנות אמורות להוות בסיס להמשך הפעילות בנושא.

המחשב ותקשורת הנתונים כבסיס והאינטרנט כתווך מאפשרים להליך הדמוקרטי להיות הרבה יותר זמין ואישי לכל אזרח. היתרונות הם רבים:

1.    ניתן לוודא את זהות המצביע בוודאות באמצעי זיהוי ביומטרים (מאפייני גוף ייחודיים הניתנים למדידה ממוחשבת, כמו טביעת אצבע)
2.    ניתן לוודא כי כל אזרח מצביע פעם אחת בלבד
3.    אין מקום לטעויות טכניות של הבוחר (יותר מפתק אחד, רישום ידני על הפתקים וכדומה)
4.    קיימת האפשרות להצפין את משלוח ההצבעה ולנתק בין זהות הבוחר לבחירתו.
5.    ההצבעה נעשית דרך ממשק אחיד ומוסכם, ואין הצבעה שונה לפי מדינה (כפי שקורה כיום בארה"ב, וגרם לבעיה בפלורידה).
6.    התוצאות נאספות מיידית (מכל רחבי העולם) והתוצאות הן מהירות. אין ספירה ידנית או פרשנויות לגבי חוקיות פתקי הצבעה.
7.    הצבעה מהבית נוחה וקלה יותר – וייתכן ותעודד יותר אזרחים להצביע.

אולם גם יש חסרונות רבים:

1.    האם ההצבעה תהיה מהבית? או מעמדות הצבעה מרכזיות אשר יכללו אמצעי זיהוי נוספים ויכללו פיקוח הדוק על התהליך?
2.    האם ההצבעה תהיה מהבית – הרי שהיא דורשת סף די גבוה של יכולת כלכלית וטכנית מהאזרח, ובכך מבטלת את היכולת להעניק לכל אזרח את זכות ההצבעה.
3.    האם ניתן לוודא באופן מוחלט מניעה של הונאות ב: זהות הבוחר, מספר ההצבעות לכל בוחר, שינוי ההצבעה בתהליך משלוח התוצאות, הניתוק בין המצביע לאופן הצבעתו?
4.    יכולות המחשוב ותקשורת הנתונים מעניקים לראשונה את האפשרות ליחידים לשנות בפעולה אחת מרוכזת של הונאה את תוצאות ההצבעה. אין את הביזור והאיזון האנושי ב"ועדות הקלפי".

ככל שהגישה לאינטרנט תהיה קלה, "שקופה", מאובטחת וזולה יותר – כן יגדל הסיכוי לקיום הצבעות דרך האינטרנט. ייתכן ותהליך זה ייקח עוד שנים מספר, אך אין ספק כי תהליך זה ישפר את תהליך ההצבעה ויוביל אותנו לצעד המתבקש הבא.
.

שנשלח אותם הביתה?

ההצבעה דרך האינטרנט היא רק הצעד הראשון, לדעתי, במסענו חזרה לדמוקרטיה האמיתית.

אין ספק שמאז ימי יוון העתיקה ניהול ערים ומדינות נעשה מסובך ומורכב הרבה יותר – ולו בגלל כמות האזרחים. הצבעה על כל נושא מרכזי על ידי כל האזרחים, בזמן אמת, נעשתה בלתי אפשרית.

כעת, רשת האינטרנט (או יותר נכון, תקשורת הנתונים) מאפשרת לנו להיות הרבה יותר מעורבים ומיודעים בנושאים הקרובים לליבנו וגם להביע את דעתנו בצורות רבות. יש יותר אינטראקטיביות בתהליכי התקשורת והמידע.

בואו ונניח כי ההצבעה דרך האינטרנט לבחירות הכלליות ולרשויות המקומיות נעשית בצורה שוטפת, מאובטחת וקלה לאורך מספר שנים.

מה הצעד הטבעי הבא?- להתקדם להצבעות על נושאים יומיומיים יותר או פחות: הסכמי שלום או הכרזות מלחמה, משאלי עם, תכניות חומש, הפשרת קרקעות, בנית פארק או קניון, השתתפות מרחוק בישיבות ציבוריות, וכן הלאה.

עולות כעת שאלות רבות:

•    האם צורות השלטון הקיימות (או יותר נכון המנהיגים והמפלגות) "יסכימו" להחזיר לנו את המושכות? או שיערימו קשיים על התהליך בכדי לשמור על "נכסיהם"? מי יהיה הריבון?
•    האם באמת כל אזרח ירצה להשתתף בכל החלטה, מקטנה ועד גדולה? עד כמה האזרחים יהיו מעורבים?
•    כיצד יתבצע האיזון בין תהליך קבלת ההחלטות לבין הביצוע בשטח, אשר עדיין יהיה צורך שהוא יהיה נתון בצורה היררכית בידי פקידי הממשל וזרועותיו? האם האזרחים לא ירוקנו מתוכן את משרות המנהיגים? אולי יהיה צורך רק במנהלים טכנוקרטים?
•    האם עדיפה הנהגה של מספר מצומצם של אנשים מייצגים ובעלי ניסיון או הנהגה וירטואלית המורכבת מהחלטות של עם הטרוגני אך פחות מיודע ומנוסה?

הדרך חזרה עוד ארוכה, ואולי רק ילדינו יחזו בתחילתו של מימוש שלטון עממי מעין זה – אולם היא מתחילה היום, וחובתנו היא למצוא את הדרך, דרך שבסופה כל אחד מאתנו יהיה אחראי בצורה ישירה יותר לגורלו ולסביבה בה הוא חי.
.

מספר קישורים בנושא:

מאמר מצוין על יישום הצבעה דרך האינטרנט (משנת 1999, ובפלורידה…)

הארגון לטכנולוגיות הצבעת אינטרנט

הצעת חוק מאוהיו להצבעה דרך האינטרנט – כבר ב-2002