ארכיון הקטגוריה: עסקים שיווק וכלכלה

עסקים מלוכלכים

תרגמתי כמה תוספים של וורדפרס לעברית.
אין לי בעיה לעבוד עם התוספים בוורדפרס העברי כאשר הם באנגלית, אבל כאשר חיפשתי ומצאתי תוספים שמקלים על החיים ומשפרים את ניהול הבלוג ואת השימושיות שלו לקוראים – כבר תרגמתי אותם, קודם כל לטובת עצמי, לטובת הבלוגים שלי, כי זה בכל אופן יותר נוח שהכל בעברית, אבל בהחלט גם לטובת קהילת הבלוגרים העבריים. אני רואה בתרגומים האלו תרומה שלי לקהילה.

רק בתוסף אחד עד כה הוספתי בעצמי טקסט קרדיט עצמי פומבי – Post Notification (להלן PN), המאפשר לקוראי הבלוג לעשות מנוי שישלח להם דוא"ל בכל פעם שמתפרסם פוסט חדש. קיבלתי את אישור מפתח התוסף להוספת מקטע זה.
זה התוסף הכי נרחב מבחינת עבודה שנדרשה בו עד היום ויש לו ממשק מול קוראי הבלוג, ולכן החלטתי להוסיף מקטע בדף הרישום המעניק קרדיט למפתח התוסף על פיתוח התוסף ולי על התרגום. להלן המקטע:

"
מערכת מנוי הדוא"ל פועלת על בסיס התוסף Post Notification אשר נכתב על ידי Moritz (Morty) Strübe.
תרגום התוסף לעברית בוצע על ידי איתן כספי.
"

וכך זה נראה כחלק מדף הרישום המלא:

דף הרישום המלא

.
נכון שזה לא משהו שקיים בתוסף המקורי, אבל אני חושב שבעבור היכולת להשתמש בחינם בתוסף מוצלח ומתורגם, המסייע לבעל/בעלת הבלוג לשמור על קשר עם קוראיו, יכול/ה בעל/ת הבלוג לקבל קרדיט קצר וקישורים למי שטרחו על התוסף.

בכדי לעודד את השימוש בתוסף גם הוספתי למדריך שלו (הקישור לעיל) רישום וקישור לכל הבלוגים שמשתמשים בתוסף.
עד היום היו רק מקרים בודדים בהם הקרדיט הוסר על ידי בעלי אתרים מדף הרישום, וברובם לאחר שפניתי לבעלי האתרים והסברתי להם את העניין – העניין הוסדר. כיום רק אתר פרטי אחד לא השיב לפניות שלי ולכן הוא זכה להיכלל "בפינת המניאקים" במדריך התוסף, המיועדת לאלו שמתעקשים להעלים את מקטע הקרדיט.

לאחרונה שמתי לב שהתוסף מצליח ונעשה בו שימוש לא רק בבלוגים פרטיים אלא גם באתרים עסקיים ומסחריים שהם ממש לא מוגדרים כבלוגים אלא משתמשים בוורדפרס כמערכת ניהול תוכן, אבל גם בכמה בלוגים של חברות מסחריות.

שני אתרים כאלו, של חברות גדולות, HP ישראל ו-ORANGE, החלו לפרסם בלוגים מטעמם ועשו/עושים שימוש ב-PN. הם העדיפו להשתמש בטכנולוגיה אבל לא להזכיר את מקורותיה. הם הסירו את הקרדיט.
זה סיפורן של שתי חברות מסחריות שרוצות לקפוץ על עגלת הקוד החופשי אבל הרבה פחות רוצות שהלקוחות שלהן ידעו שהן משתמשות בקוד כזה. וזה לא רק לגבי, שימו לב שהן גם אפילו לא משאירות את הקרדיטים ליוצרי התבניות ואפילו אין אזכור לכך שהבלוגים מופעלים על ידי וורדפרס. רק בקוד המקור של האתר תוכלו לראות זאת.
סיפור אחד נגמר חצי-בטוב והשני לא.

נתחיל מהחצי-טוב.
HP ישראל, בסיוע חברת בלינק, פתחה אתר בלוגים טכנולוגיים בשם "טכנולוגיה לארגונים". בלינק , נכון להיום, על פי מיטב ידיעתי והבנתי, מתפעלים ו/או מייעצים לאתר זה ולבלוגים שבו.
בדף הראשי של האתר היתה תמונה גדולה של מעטפת דואר וכיתוב "לחץ כאן לקבלת עדכונים שוטפים", שהקלקה עליה מביאה אל דף הרישום של PN, רק כמובן בלי מקטע הקרדיט.

(הקליקו על התמונות להגדלה)

ב-HP לא נותנים קרדיט

הם לפחות היו נחמדים ואת מקטע הקרדיט שלי הם לא מחקו לגמרי אלא רק סימנו אותו כ"הערה" שגרמה לטקסט שלא להופיע באתר.מקטע הקרדיט שהועלםהם גם הסירו את הקרדיט של מי שיצרו את תבנית העיצוב של האתר שלהם, WordPress Diva עם התבנית Ultimate Diva Sandbox (אבל זה באישור יוצרת התבנית), אך נשאר מהאזכור לתבנית זו רק טקסט קטן:

תבנית Ultimate Diva Sandbox

גם אזכור לכך שוורדפרס היא מערכת ניהול התוכן של האתר לא תמצאו בממשק הגלוי של האתר אלא רק בקוד שלו.

אז HP, אני משער שבידיעת (וכנראה גם בסיוע של) בלינק, שקשה לטעון שהם לא מכירים את נושא הקרדיטים בבלוגספירה ובקוד הפתוח, החליטה שהיא לא רוצה באתר שלה אזכור כלשהו לרכיבים שמניעים את האתר. אולי היא רוצה שנחשוב שהכל הם עושים בעצמם, כי הם חברה טכנולוגית מובילה.

הבירור מול בלינק (כנציגי תפעול האתר. לא היה לי קשר עם HP בנושא זה)

במקרה הזה בלינק הפתיעו אותי, בגלל הרקע שלהם כמי שנראה לי שמבינים את הדינמיקה בבלוגספירה ובקוד המערכות שלה; בגלל ששרית עמר עובדת שם (הסבר בהמשך, אך כמובן אינני יודע אם בכלל שרית היתה מעורבת בעבודה על האתר של HP ומה עשתה בעד או נגד הקרדיט) ובגלל שיש כמה חברות מסחריות שהעלו, חלקן בעזרת בלינק, בלוגים שנעזרים ב-PN, ולא היתה להם בעיה להשאיר את הקרדיט:
360 מעלות (תמר אוסטר ודני ניסני מ"אורקל ישראל", נושאי CRM)
בלוג בשליטה – Under Control (הבלוג של אבנר מימון, מנהל תחום שו"ב ואבטחת מידע ב"אורקל ישראל")
בנק ירושלים – בלוג ניהול השקעות (תמי זנד)
בנק ירושלים – מט"ח (איתן אדמוני)
מר.קום – Emarketing the Hi-Tech (תומר מ"אורקל ישראל")
רכבת ישראל – הבלוג
Easy Blog (בלוג חברה של Easy Forex, העוסקת בסחר במט"ח)

פניתי ביום רביעי, 23/9/09, בדוא"ל לשרית עמר, בלוגרית מובילה, שגם עובדת בבלינק ובעבר המליצה על PN והתרגום שלו וכנראה בזכותה בלינק התחילו לעבוד עם PN, ושאלתי אותה לגבי הנושא. היא כתבה לי מייד חזרה שהיא מבררת. זכרתי גם שנושא הקרדיט קרוב לליבה ולכן ידעתי שהיא תברר זאת ברצינות.
למחרת היא שלחה לי דוא"ל עם בקשה לשיחה טלפונית ומייד החזרתי לה דוא"ל עם מספר הנייד שלי. היא לא שבה אלי, לא בטלפון ולא בדוא"ל עד לאחר יום כיפור.
למחרת יום כיפור, 29/9/09, יזמתי שיחה לבלינק. ביקשתי לדבר עם שרית והיא העבירה אותי לבחור בשם דני שאמר שהוא מנהל הפיתוח. בשיחה הדי-מפותלת שהיתה בהתחלה הוא ניסה לקחת את הצד יותר של הלקוח, כלומר HP, מבלי לדבר בשמה או אודותיה. הוא ניסה לשכנע אותי שיש עוד דרכים לקבל תמורה על עבודת התרגום מלבד קרדיט, כגון בקשת תרומה דרך שירות כמו PAYPAL וכדומה או להצהיר שמי שיתרום לי כסף על התרגום "יורשה" לו להוריד את הקרדיט. הסברתי לו שאני בטח לא מתכוון להוסיף בקשת תרומה כספית בדף הרישום של התוסף בכל אתר ובטח לא לנקוט במנגנון של דרישה (יותר בכיוון של סחיטה לדעתי) לקבלת כסף תמורת ה"זכות" שאני אעניק ברוב טובי להסיר את הקרדיט. אני בכלל לא רוצה לערב כסף תמורת שימוש בתוסף, זה לא, סליחה על החנניות, ברוח הקהילה. תרגמתי ואני רוצה קצת קרדיט, לא להסתבך יותר מזה.
הסברתי לו שגם אין לי משהו נגד בלינק, כי כאמור לעיל, בפרויקטים אחרים שלהם לחברות מסחריות אחרות, לא היתה בעיה להשאיר את הקרדיט ורק HP הם כנראה הלקוח הראשון שלהם שרוצה להסיר את הקרדיט. ברור לי שבלינק הם גורם מתווך כאן (אפילו בין הפשיט לסדן), בין הבלוגספירה שמקורה באנשים פרטיים לבין חברות מסחריות שמנסות לעשות צעדים ראשונים בשדה החדש הזה אבל משום מה מתקשות להבין את כללי המשחק, שהם באמת פשוטים, רק קצת הגינות בסיסית. אם אני הייתי משתמש במשהו של HP ומוריד קרדיט (או חס וחלילה אזכור של שמירת זכויות יוצרים) בלי רשות – כנראה שהייתי זוכה להכיר את עורכי הדין של HP.
אמרתי לו שת'כלס אין לי הרבה מה לעשות אם HP יחליטו להשאיר את המצב כמו שהוא, ואני רק אוסיף אותם ל"פינת המניאק" ובזה נסיים את העניין.
הוא אמר שהם יחשבו על זה ובזאת סיימנו את השיחה.

לאחר מספר שעות הוא טילפן אליי חזרה ואמר שהם חשבו על הנושא והחליטו כרגע, קודם כל כשלב ראשון שנועד למנוע הרגשה לא נעימה ובעיות בין הצדדים, הם הורידו את השימוש בתוסף מהאתר של HP. הודיתי לו ואמרתי לו שהמטרה לא היתה להוריד את התוסף משימוש באתר אלא להשאיר אותו עם קרדיט, כך שכולם ייהנו, אבל הוא אמר שזה מה שיהיה כרגע והם יחשבו על פתרון. וזה אכן המצב כרגע, האתר המדובר לא עושה שימוש ב-PN.

אז בסך הכל זה היה מקרה מאוד מעניין, לי ולבטח לבלינק, שנדרשים לתמרן בין הבלוגספירה וקהילת הקוד חופשי לבין חברה מסחרית גדולה שיש לה את שיטות העבודה שלה, שלעתים מתנגשות עם קודים (תרתי משמע) של שיתוף. אלו מסוג האתגרים והשאלות המהותיות שבלינק יצטרכו לפתור עם הלקוח.
אני משער שהאפשרויות העומדות בפניהם הן, בצד הטוב (גם טכנית, גם מבחינת מאמצי פיתוח/תרגום, וגם יחצ"נית כמשתלבים בבלוגספירה) להשתמש בתוסף עם הקרדיט ובצד הפחות טוב לדעתי – להשתמש בתוסף אחר או לקחת את התוסף עצמו, או המקורי באנגלית ולתרגם אותו או בשלמות או רק את הממשק למנויים או לחילופין לקחת את התרגום שלי ולשנות באופן מהותי רק הממשק למנויים, כי זה הממשק שגלוי לי בתור עושה הבעיות.

חשבון הנפש היחיד בעקבות מקרה זה שאני חושב שראוי שבלינק יעשו אצלם בבית הוא מדוע מראש הם הסכימו למהלך כזה, שבו כנראה הלקוח ביקש להסיר קרדיט והם הסכימו לכך וביצעו זאת. זה יישאר בינם לבין עצמם (אלא אם מישהו מהם יעלה פוסט בנושא… (-: ).

.

בתיאום זמנים מופלא, מספר ימים לאחר איתור המקרה של HP – מצאתי שגם חברת פרטנר, הידועה לכם כאורנג', ספקית הסלולר הישראלית, שלאחרונה נכנסה לתחום התוכן תחת שם המותג orangetime, ואשר פתחה מערכת בלוגים סגורה למספר בלוגרים שנבחרו לכתוב בתשלום (נכון לספטמבר 2013 המערכת לא זמינה וכנראה נסגרה) – משתמשת ב-PN עבור כל הבלוגרים של orangetime (דבורית שרגל נבחרה בקישור רק כמקרה מייצג), רק שהפעם מדובר בחברה יסודית יותר והיא דאגה למחוק לגמרי את הקרדיט, גם מקוד האתר. רק המינימום ההכרחי נשאר.
הם הוסיפו ושינו מעט מהטקסט פה ושם אבל הרוב המכריע נשאר זהה.

באורנג' עשו עבודה יסודית יותר

דווקא בתחתית כל דף באתר רשום "כל הזכויות שמורות לחברת פרטנר תקשורת בע"מ". סדר צריך להיות כאן.

הבירור מול אורנג'

1. פניתי עם הטקסט הבא אל אורנג' דרך טופס יצירת הקשר הכללי באתר החברה ביום שבת, 26/9/09:

"
שלום,

באתרי הבלוגים שלכם אתם עושים שימוש בתוסף של וורדפרס בשם Post Notification למטרת משלוח דוא"ל למנויים על פוסטים חדשים בבלוגים השונים.
תוסף זה תורגם על ידי לעברית וכולל קרדיט למפתח ולי בתחתית דף הרישום.
דוגמא:  https://tech.caspi.org.il/?page_id=6
הסבר על התוסף: https://tech.caspi.org.il/?p=30

שתי דוגמאות אצלכם:
http://blog.orange.co.il/cinemascope/?page_id=1761
http://blog.orange.co.il/velvetunderground/?page_id=279

בבלוגים שלכם הוסרו הקרדיטים. מדוע?

"
כעבור מספר דקות התקבל מייל אוטומטי המאשר את קבלת הפניה שלי אליהם.

2. ביום שלישי, 29/9/09, התקבלה התגובה הבאה במייל:
"
איתן  שלום רב,

אני מודה לך על הדוא"ל אשר שלחת אלינו.
אני מודה לך, כי בחרת להביא לידיעתנו את הצעתך בנוגע לשימוש בבלוגים באתר orange.

ברצוני לעדכנך, כי פנייתך הועברה לידיעת הגורמים הנוגעים בדבר, לשם בחינת הנושא.

נשמח גם בעתיד להמשיך ולקבל הצעות מסוג זה.

בכל שאלה או בירור, עומד לשירותך מוקד שירות הלקוחות בחיוג 054* ממכשירך או בטלפון
074-7-054-054.
"

3. הבנתי שלא ממש קראו את מה שכתבתי ומייד החזרתי תשובה:
"
שלום <שם הנציגה שהחזירה לי את התשובה הנ"ל>,

נדמה לי שלא קראת את מה שכתבתי או לא הבנת.
מדובר פה בטענה נגדכם.
אבקש להעביר אל מנהל האתר שלכם לבדיקתו ושיחזור אלי עם תשובה מהירה.
תודה.
"

4. למחרת, יום רביעי, 30/9/09, מישהו באמת קרא את התכתובת:
"
איתן שלום רב,

אני מודה לך על הדוא"ל אשר שלחת אלינו.
אבקש לעדכנך, כי פנייתך הועברה לידי צוות הפיתוח של האתר לבחינת הנושא.
"

5. ביום ראשון, 4/10/09, ראיתי שלא חזרו אלי, אז שלחתי תזכורת:
"
שלום, טרם קיבלתי מכם תשובה.
"

6. ביום רביעי, 7/10/09 התקבלה התגובה הבאה משירות הלקוחות:
"
איתן שלום רב,

אני מודה לך על הדוא"ל אשר שלחת אלינו.
במענה לפנייתך, אבקש להסביר, כי נושא הפנייה עדיין נמצא בבחינת צוות פיתוח האתר.
"
(בדיעבד הסתבר שזו היתה התגובה האחרונה שחברת אורנג' שלחה בנושא.)

7. ביום שלישי, 13/10/09, שלחתי אליהם את הטקסט הבא:
"
פניתי אליכם בנושא מלפני יותר משבועיים. אפשר לקבל תשובה?!
"
(כאמור לעיל, לא הגיעה עד היום תגובה מאורנג')

לאחר שליחת המייל האחרון הנ"ל קפצתי לראות מה מצב התוסף באתרי הבלוגים של אורנג', אולי הם החזירו את הקרדיט ופשוט עוד לא יצא להם לעדכן אותי.
מה שראיתי הסביר היטב מדוע הם לא חזרו אלי.
הם פשוט שינו את הטקסטים בכל דפי האתר הרלוונטיים ל-PN וכך גם במיילים הנשלחים ללקוחות שעשו מנוי בעזרת PN, יצרו תרגום אד הוק משלהם (ואני משער שהם טרחו רק על טקסטים שגלויים לקהל הגולשים ולא טרחו לשנות את אלו של ממשק הניהול) – הכל בשביל שלא להחזיר את הקרדיט או בכלל לתקשר איתי בנושא.

.
להלן ה"לפני" וה"אחרי":

טופס הרישום – לפני, הרוב הוא התרגום המקורי שלי ויש מעט תוספות שלהם (הקליקו להגדלה, ובהגדלה השתמשו בחיצי המקלדת של שמאל וימין לנוע אחורה וקדימה בין התמונות)

טופס הרישום - לפני

טופס הרישום – אחרי

טופס הרישום - אחרי

ההודעה על הצלחת הרישום הראשוני והצורך לאשר את מייל הרישום – לפני

pn14

ההודעה על הצלחת הרישום הראשוני והצורך לאשר את מייל הרישום – אחרי

ההודעה על הצלחת הרישום הראשוני והצורך לאשר את מייל הרישום - אחרי

מייל וידוא הרישום – לפני

מייל וידוא הרישום - לפני

מייל וידוא הרישום – אחרי

מייל וידוא הרישום - אחרי

מייל הודעה על פוסט חדש – לפני

pn15

מייל הודעה על פוסט חדש – אחרי

מייל הודעה על פוסט חדש - אחרי

גם הטקסט של תהליך הסרת המנוי עבר שינוי, אבל הדוגמאות הנ"ל מספיקות.

חברה גדולה. יכולה להרשות לעצמה לעשות מה שבא לה.
אני בכלל לא מעלה טיעונים של נושאי רישוי/משפט ובכלל לא בודק את הנושא – אני יוצא מנקודת הנחה שמותר להם מהבחינה הזו.
זה סתם מסריח ברמה האנושית. והם כמובן זכו למקום של כבוד ב"פינת המניאקים".
.

 

קטן, ממזרי ונסתר מהעין

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

קטן, ממזרי ונסתר מהעין

(פורסם ב-26/3/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

ברצוני להגיב במאמר זה על שתי כתבות שהתפרסמו באתר זה, של דן גילמור ולילך סיגן.

לרגל ההתפכחות מגל הדוט.קום, מגיע כעת השלב ההכרחי של הכאה על חטא, והחטא הוא כמובן החינם. החינם אומרים לנו – גוסס. נא לשלוף כסף לסעודה האחרונה.

ואני אומר לכם שהוא עוד לא מת, הוא פשוט משנה צורה.

הימים של מיזמים הצורכים מיליונים ללא אפשרות להבטיח את כיסוי ההשקעה בלבוש של חדשנות טכנולוגית עברו להם. זה נכון.
החינם הגדול וההמוני, המדמם מזומנים, לא יכול להתקיים לנצח – ולו כי בסופו מחכה איש עסקים עצבני שהיה לו עודף שהוא ציפה להשביח.

אולם, כעת תורו של החינם הקטן והממזרי, הנסתר מהעין.

החינם יכול להיות צד אחד של מודל עסקי, כל עוד הוא גורם להגעה ופעילות של לקוחות רבים – אך מבטיח מן העבר השני הכנסות הנובעות בעקיפין מפעילות החינם.
דוגמא לא חוקית לכך היא מכירת פרטי גולשים באתר מסוים לחברות מאגרי מידע.
דוגמה לגיטימית היא למשל הטמעה של אתר מכירות באתר חדשות, כפי שקורה כיום באתר YNET. האתר הוסיף בדף הבית שלו קישור למתנות לחג הפסח, המפנה לחלון נפרד שהעיצוב שלו נשאר כשל האתר, אולם הקישורים ודפים פנימיים יותר מעידים כי פונה לאתר המכירות של נטוויז'ן-נענע.
אני מתאר לעצמי ש-YNET מרוויחים משהו מהקישור הזה.

החינם הפחות מוכר הוא האישי, הביתי.
כמו שהאינטרנט הגדילה את פוטנציאל המכירות – אך במקביל גדל גם מרחב התחרות, ולא רק מחברות מסחריות אחרות.
יודעת כל חברת פיתוח תוכנה, כי ייתכן וברחבי הרשת מפתח אדם או קבוצה – תוכנה מקבילה שהיא בחינם או כשותפה (Shareware). יהיה זה ברמת המחשבון או מערכת הפעלה שלמה, כדוגמת לינוקס.
נכון שלרוב המוצר אינו מקצועי ומושקע, אולם הוא גם אינו צורך משאבי כספים, נדל"ן וכוח אדם, ולכן גם זול יותר – כך שיש איזון בין שני המוצרים.

עובדה זו נכונה בהחלט גם לגבי אתרי תוכן ייעודיים. קיימים הרבה אנשי מקצוע המקימים אתרים שאינם דווקא לשם רווח, אלא "סתם" לצורך הנאה אישית, הפגנת ידע או רצון לחלוק את ניסיונם עם אחרים.
אתרים אלה הם רובם בחינם, ולעתים הם גם משתתפים בתוכניות שונות לפרסומות באנרים. קרוב לוודאי שהם גם לרוב לא עוסקים בפרסום עצמי.
לא נהוג "לספור" אתרים אלה כמתחרים אולם הם בהחלט מתחרים מאחר והם מאוד ממוקדים ולרוב אוצרים בתוכם ידע רב וייחודי שהגולש העוסק בתחום מחפש.

"קערות הטיפים" עליהן מדבר דן גילמור הם ה-Micro Payments (הצעות לתרגום עברי יתקבלו בברכה. נתחיל ב"תשלומי זוטא" או "תשלומיני" (ובלי בדיחות גסות, בבקשה)), שהם בהחלט העתיד הכלכלי של העסקים הקטנים באינטרנט.
הם יאפשרו לאתרים קטנים להתחיל עסק כלכלי שיהיו לו גם הכנסות, תוך תשלום מינימלי למרכז סליקה. במידה והעסק יגדיל הכנסותיו – הוא יוכל לעבור לאמצעים מתקדמים יותר.
ההנחה הנסתרת בכל העניין היא שחברות הפיננסים יאמינו כי הן יוכלו להרוויח רווח נוסף ממרכזי סליקה קיימים שיטפלו גם בבקשות מרובות לסכומים קטנים. זו כמובן השאלה הבסיסית שהתשובה העתידית עליה תקבע את עתידו של המודל הזה.
תשלומים אלו יאפשרו לנו כלקוחות לתגמל את ההשקעה של העסקים הקטנים, ובכך להבטיח את רציפות השירות והפיתוח ברמה נאותה.

חברת IBM, אשר לה ניסיון רב וקשרים ענפים במגזר הפיננסי, עוסקת כיום בשלבים ראשונים של יישום המודל של תשלומי זוטא. ממש במקרה יוצא שהטכנולוגיה פותחה במעבדות IBM בחיפה. עיר עם עתיד, או הו הו.

הפרסום באינטרנט לא מצליח בגלל מספר סיבות:

בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו – יודע הפרסומאי כי כל פרסומת יחידה בה הוא משקיע – תגיע לכל הפחות לאלפי לקוחות בכל שידור. זאת לעומת האינטרנט, בה החשיפה היא קבועה (כמו שילוט חוצות) אך התעבורה אינה מובטחת כלל, ולבטח לא להמונים (חוץ מדפי השער והמקורבים להם). לכן גם הנכונות ליצור פרסומת מושקעת יורדת וכך גם המחירים מתומחרים ביחידות של אלפים.

בניגוד לאמצעי המדיה הותיקים – האינטרנט הוא מבוזר, מגוון ומפולח כל כך שזה בלתי ניתן לתפיסה. כן, אותו פילוח שהפרסומאים רצו (?) להגיע אליו מאז ומעולם – בכדי להוכיח חד וחלק שהפרסום אינו ערטילאי – נמצא כעת בהישג יד. רק שהיד אינה מושטת.

אני חושש שלמשרדי הפרסום המסורתיים אין את המודעות, הרצון והכלים ליצור פרסום ורטיקלי אמיתי.
הרבה יותר נוח לתת לאותו הצוות ליצור פרסומת גם למכונית וגם לרכיבי אלקטרוניקה  – בלי להשכיל את הצוות בידע הנדרש בכדי למכור בשפה המקצועית של התחום הנדרש.

אין מספיק משרדי פרסום שמוכנים להתמחות בתחום מסוים בלבד – ולכסות אותו. יכול להיות שלא הייתה הצדקה כלכלית לכך עד היום, מעבר למגזינים מקצועיים, ונכון – לא כל תחום צריך או יכול לממן פרסומת באמצעים ההמוניים והיקרים.
אולם, כעת יש אינספור אתרים המתמחים בתחום עיסוקם. יהיו אלו של חברות, ארגונים או אנשי מקצוע הבונים אתרים כתחביב, אך יוצרים אתרים מקצועיים ביותר!

הביזור שמכתיבה הרשת יעודד אנשי מקצוע לפתוח משרדים קטנים ומתמחים – שישלבו מקצועני פרסום לאינטרנט עם אנשי מקצוע מתחומים שונים.
משרדים אלה ישמחו לחפש ולמצוא את האתרים המתמחים – וגם לפרסם בהם, כל עוד הם יוכיחו התחדשות ומקצועיות, ללא קשר לגודל הגוף או האדם העומדים מאחורי האתר.

החינם לא ימות כל יש רצון למשוך את הפרפרים (הגולשים) אל האש (הקנייה) וכל עוד אנשים יהיו מוכנים לשתף אחרים ולהתגאות ביכולותיהם.

האינטרנט בהחלט יוצר כלכלה חדשה – אך אין זו כלכלת "הוצאות ללא הכנסות" אלא כלכלה המסירה מגבלות רבות, מאפשרת גם לגופים קטנים יותר להשתתף במשחק הכלכלי, ומקרבת אותנו יותר מאין פעם למצב של שוק משוכלל – בו יש יותר מתחרים, יותר אמצעי ייצור, יותר מוצרים, וכן, יותר מאי-פעם – הרבה חינם.

הלקוח תמיד אשם

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

הלקוח תמיד אשם

(פורסם ב-18/3/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

לכבוד: הועדה לחקר המפולת
מאת: אחד שניסה וניסדא"ק לרסיסים

הנדון: האשם האמיתי – הלקוח

מה לא עשינו בשבילו?

הבאנו לו מחשבים אישיים, זולים, ואפילו ניידים.
הקטנו אותם לרמת כף היד. לרמת הטלפון הנייד – הכל בכדי שיהיה לו נוח.
הבאנו לו אינטרנט. תקשורת נתונים מיידית לכל מקום בעולם – כמעט בחינם. לפעמים אפילו בחינם אמיתי.
חילקנו תוכנות בחינם, הצפנו אותו בדואר זבל, תפסנו אותו באתרים עם באנרים רעשניים וקופצים.
התקנו לו תוכנות, בלי ידיעתו, ועקבנו אחרי מנהגי הגלישה והרכישה שלו.
אפילו מכרנו את הנתונים שהשאיר באתר שלנו לחברות שונות (לפחות בזה הרווחנו עליו).

והוא?

– הוא לא רוכש כמו שהבטיח בסקרים
– הוא לא גולש באינטרנט כל היום
– הוא גונב מאתנו תוכנות פרוצות ומועתקות (וגם מעביר למשפחה ולחברים)
– הוא לא ממהר להחליף את המחשב שלו לדגם האחרון כל שנה
– הוא לא קורא את המדריך למשתמש – ואח"כ עוד מתקשר לתמיכה הטכנית (שעולה לנו הון) וטוען שהתוכנה לא עובדת!
– הוא לא ממש יודע אנגלית – ולכן הוא נרתע לרכוש מאתנו, או שהוא סתם לא יודע להפעיל את המוצר
– הוא חוזר עייף מהעבודה ואחרי שהילדים קופצים עליו – אין לו, לחוצפן, זמן להיכנס לאתר המושקע שלנו ולרכוש עוד ועוד ועוד!
– האצבעות שלו לא מספיק קטנות והעיניים שלו יותר מדי גדולות – מכדי לגלוש באינטרנט דרך הנייד.

מה אני אגיד לכם? הלקוח לא מתאים למודל העסקי שלנו.

הוא בכלל לא מתממשק למוצרים שלנו:

– הוא אנלוגי והמוצר דיגיטלי
– אי אפשר להתחבר אליו כי אין לו יציאות מדפסת / תקשורת / USB / אינפרא אדום וכדומה
– הוא עצלן בלימוד המוצרים שהוא קונה (ובטוח שהם אלה שצריכים ללמוד אותו! ולכן מתפלא למה הוא לא מבין בצורה על-חושית כיצד להפעיל את המוצרים מיידית)
– אין לו מספיק כסף פנוי בכדי להגדיל את הרווחים שלנו
– הוא לא חושב שמה שאנחנו מייצרים חשוב (או מספיק חשוב בכדי להוציא עליו כסף)
– הוא התרגל לקבל בחינם
– הוא מאותגר מחשבתית – אפילו את השעון של הוידיאו הוא עוד לא כיוון (וזה בכוונה – כי אם השעון יהיה מכוון – הוא יצטרך לעבור לשלב הבא, שהוא הרבה יותר קשה – הכנת תכנית הקלטה למועד מאוחר!)
– הוא מפחד משינויים, חידושים והמצאות
– הוא נקשר נפשית למוצרים שהוא כבר מכיר
– הוא מעדיף לתקשר עם המשפחה והחברים על פני שימוש במוצר שלנו

אנחנו מתקדמים מהר מדי בשבילו. עד שהוא יהיה מוכן נפשית לקבל את המוצר – כבר נשרוף את יתרת המזומנים שלנו (בהנחה שלא יקנו אותנו קודם).
בפעם הבא אולי כדאי לבצע סקר מקדים – בכדי לוודא כי יש ללקוח צורך אמיתי בהמצאה שלנו, וכמה הוא מוכן לשלם בעדה.

אולי בכלל כדאי לשנות את כל תפיסת המסחר. לא שווה למכור לאנשים.
או שנמכור ממחשב למחשב או שנמחשב את האנשים.

כן… זה מוצא חן בעיני.

קודם כל נתקין להם יציאה דיגיטלית מהירה – כך נוודא שיש עם מי לדבר. אח"כ נתקין להם איזה מעבד וקצת זיכרון, וגם כמובן תוכנת רכישה תואמת.

נוכל לתת לאנשים הרגשה שהם קונים מרצונם החופשי, כולל רכישות ספונטניות, אבל למעשה נשלוט בכל התהליך.

נדאג שירכשו הרבה, אבל גם שיעבדו הרבה – בכדי שיהיה להם כסף לרכוש מאתנו. נבקש מהמעבידים שלהם להעביר את המשכורות שלהם ישר אלינו.

בכל פעם שנוציא גרסה חדשה נוכל לשדרג אותם, נתמוך בהם טכנית, יכירו לנו בפחת עליהם.

כאשר חייהם של הלקוחות יסתיימו – הם לא ימותו.
קטעים מחייהם ירוצו להם על המסך במעגל חוזר עד אין קץ – והכתובית הגדולה תהבהב באדום –
Game Over – Insert Coin…

.