ארכיון הקטגוריה: עסקים שיווק וכלכלה

הסטארט-אפ של ע'

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

הסטארט-אפ של ע'

(פורסם ב-24/12/2000. באופן מוזר לא מצאתי את הפרסום המקורי באתר TheMarker, אז אין קישור לשם)

.

לע' יש סטארט אפ. הסטארט אפ נקרא פ'.
הוא התחיל אותו לפני הרבה שנים. הרבה לפני שנולד המושג סטארט אפ.

פ' היתה פעם חטיבה בתוך חברת י"נ, אבל היא לא הייתה מוצלחת במיוחד ואנשיה לא "נטמעו" יחד עם שאר החברה, וגם לא היו רווחיים במיוחד.
חברת י"ל היתה חברה חדשה שנכנסה בסערה לשוק המנומנם – ורצתה מאוד להגדיל את נתח השוק שלה.
חברת י"נ שמחה מאוד כאשר חברת י"ל כבשה את נתח השוק בו הייתה פ', והיא הסכימה למכור את חטיבת פ' במחיר נמוך ביותר לי"ל. העיקר להפטר מפ' וממנהלה – ע'.

ע', מנהל חטיבת פ', סבר מאז ומעולם שפ' צריכה להיות חברה עצמאית, ולא חטיבה בתוך חברה אחרת.
עוד בימיו כחלק מי"נ הוא רצה להיות עצמאי עם פ', והעימותים על י"נ על רקע זה היו אחת מהסיבות העיקריות לרצונה של י"נ להעיף אותו ואת פ'.

עד כמה שע' לא אהב את י"נ, הוא כבר ממש שנא את י"ל.
העובדה שי"ל לא ממש רצתה להטמיע בתוכה את פ' אך מצד שני גם לא מכרה אותה הלאה, ובכך פשוט הזניחה אותה – שיחקו לידיו של ע' שהחליט לממש את חזונו להפיכת פ' לחברה עצמאית.

פ', בתור השועל הוותיק והערמומי ביותר בכרם, החל לממש את שאיפותיו בכל הדרכים האפשריות:
בתחילה הוא החל לאחד את אנשיו סביבו וסביב החזון שלו, ומשם היתה הדרך קצרה לנזקים מכוונים במוצרי החברה בכלל והחטיבה בפרט. כאשר זה לא עזר החל ע' גם להסית עובדים בתוך י"ל אשר עבדו בעבר בפ' או הכירו שם אנשים.
בסוף נמאס לי"ל מפ' והם זרקו אותו.

אולם לא אדם אובססיבי ונחוש כמו ע' יוותר כל כך בקלות על חלומו.
הוא החל לפעול מבחוץ. הוא אסף סביבו אנשים שהיו פעם ב-פ' וכאלו שיצאו ממנה בעקבותיו.
הם הקימו מעין "ספין אוף" חיצוני ומרדני שכל מטרתו היא לנתק את פ' מי"ל בשלב הראשון, ואם אפשר אז אולי גם לקחת בסערה את י"ל כולה (אבל זה לא נורא אם זה לא יקרה).
הם החלו לייצר מוצרים אשר מתחרים ישירות באלו של י"ל, וגם החלו ללכלך עליה בכל פורום אפשרי בעולם, ולטעון נגדה כי היא מפירה את האיזון בשוק ומדכאת בנקמנות את חטיבת פ' המסכנה.
ע', שהחל להשתכר מכוחו העולה, גייס גם את תמיכת החברות הגדולות בשוק הייחודי בו עסקו. התמיכה הושגה לא תמיד מתוך רצון טוב, אלא מתוך איום חצי סמוי של ע' כלפי חברות אלו. ע' הבהיר להן שאם הן לא יסייעו לו להשיג את פ' לעצמו ואולי גם להעיף את י"ל מהשוק (דבר שממילא גם הן רצו) – הוא יפגע גם להן בעסקים, כפי שהצליח להוכיח יפה עד כה.

י"ל, שהיא למעשה גם סטארט אפ, אבל יותר ותיק ומבוסס – לא יכלה להרשות לעצמה מאבקים כל כך עיקשים, ולאורך זמן, עם ע'. מספר מוצרים שלה החלו לסבול מההתקפות של ע', ולמרות שהיא הושיבה אנשים נאמנים משלה בתוך חטיבת פ', החטיבה עדיין המשיכה לחבל בחברה.

י"ל החליטה להיכנס למשא ומתן עם אנשיו של ע' (עדיין לא אתו ישירות, כי זה עדיין היה קצת מוגזם), בכדי לנסות ולהגיע להסכמות.
לא שהמשא ומתן הפסיק את הפעילות העוינת ההדדית בין י"ל ואנשי פ', אבל דברים בכל אופן התקדמו, ולו כי לכלל השוק נמאס לשמוע על י"ל ו-פ', ולכן איגוד החברות בשוק העולמי דחק בהן להגיע להסדר מהר ככל שניתן.

בחודשים האחרונים, לאחר זמן רב של משא ומתן פורה (כך נראה לפחות), בו ע' ואנשיו הציגו עמדה מתונה והשיגו ויתורים רבים מי"ל, הרגיש ע' כי הוא מיצה את תדמית הילד הטוב – והיא אינה יכולה להשיג לו עוד הטבות, ולכן חזר, וביתר שאת, למרר לי"ל את החיים.

האמת היא שלכולם כבר נמאס – גם לאנשי י"ל וגם לאנשי פ'. כולם כבר רוצים ללכת הביתה, אבל כולם גם לא רוצים להרגיש שויתרו או שילמו מחיר לחינם.
חברי הנהלת י"ל והדירקטוריון שלה מתחלפים כל הזמן (והרבה בגלל חוסר יכולתם להתמודד עם ע'), ולכן גם משנים כל הזמן את המשא ומתן. ייתכן וגם אין בהם מי שמסוגל לקבל וליישם החלטות שישימו קץ לסכסוך הזה.

ע' מצדו שקוע עמוק באובססיה שלו.
ע' הוא הדגם לסטארט אפיסט שיכול לחולל מהפכות ולהגיע מאפס למאה. הוא רק לא יכול לשמור על חברה בגודל מאה. ניכר כי התארכות המשא ומתן נותנת לו לגיטימציה להמשיך ולשחק את המהפכן, העיקר שלא לנהל חברה מסודרת.
הוא יודע שבתפקיד כזה הוא ייכשל בוודאות.

הוא מאוד חולה בימים אלו.
נראה כי כמו משה רבנו (אלף סליחות על ההשוואה) הוא יהיה זה שעשה הכול בכדי להביא את אנשיו לארץ המובטחת – אך הוא עצמו יישאר בהר נבו.
.

קישורים:
אתר הנהלת י"נ

ביוגרפיה לא-רשמית של ע'

היסטוריה של חטיבת פ'

האתר של מנכ"ל י"ל

אתר דירקטוריון י"ל

מיקרוסופט? מקרוסופט!

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

מיקרוסופט? מקרוסופט!

(פורסם ב-17/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

אזהרת הרווח האחרונה של מיקרוסופט מחייבת אותנו לבחינה מחודשת של שוק ה-PC, בייחוד בעידן האינטרנט, דרך השחקן המרכזי בו.
אם הענק הג'ינג'י מרדמונד מתחיל לצלוע, כדאי לנו לבדוק לו את הסוליות.

דרך אגב, הבחירה של מנהל הכספים כמציג הדו"ח החריג כל כך היא מעניינת.
האם היו"ר והמנכ"ל מציגים רק הצלחות ומוצרים חדשים? או שמיקרוסופט רצתה להקטין בחשיבות הדו"ח על ידי שליחת דרג ב' לתת הסברים?

.
סוף המירוץ?

ההסבר המרכזי של מיקרוסופט הוא האטה עולמית בתחום ההוצאות של פרטים וחברות בתחום ה-PC.

ההנחה הרווחת בשוק היא שנמאס ממירוץ השדרוג הבלתי פוסק.
אגב, הנחה זו כבר מתרוצצת כמה שנים ללא עדויות בשטח.

יש איזו סימביוזה שיווקית בין יצרני החומרה ליצרני התוכנה.
סימביוזה הגורמת למוצרי החומרה והתוכנה לרוץ זה בעקבות זה במירוץ של יותר גדול ויותר חזק.

המעגל של "יותר כוח מעבד, יותר זכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" איפשר (גרר?) ליצרני התוכנה לנפח את התוכנות ומערכות ההפעלה לנפחים גדלים והולכים.
התוכנות השמינו?- צריך "יותר כוח מעבד, יותר זכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" וחוזר חלילה.

זוכרים את הימים בראשית ה-MAC וה-PC, שתוכנות היו דורשות מספר מגות להתקנה וכמה KB בזכרון?
לא זוכרים? זה בסדר, אני מבין. ההתקנה של "אופיס 2000‏" ‏ עוד לא נגמרה. בסדר. תתרכזו בהתקדמות הקו הכחול.

למה קיים המירוץ הזה?
• יותר פונקציות ואפשרויות מאפשרות את התאמת התוכנה למגוון רחב יותר של לקוחות, ובכך למכור יותר, תחת שמות מותג מועטים יותר.
• רשימה ארוכה יותר של אפשרויות מוכרת יותר טוב. הלקוח קונה יותר סימני "וי" לעומת מוצרים אחרים תמורת כספו. הוא קונה את הפוטנציאל לשימוש. יש לו חופש בחירה.

אני בטוח שמעל ל-90% מהמשתמשים אינם משתמשים ביותר מ-20% מהאפשרויות במוצרים מסוג "אופיס" כי:
• אין להם צורך בפונקציות רבות, ולכן הם לא משתמשים בהן.
• הם לא למדו (ואולי גם לא רוצים / מפחדים ללמוד) את התוכנה, ולכן גם לא מנצלים את כל יכולותיה.

מניסיוני בעבודה בארגונים, אף אחד לא עושה בדיקות יעילות לאחר הרכישה. כמה זמן משתמש כל עובד בתוכנות השונות? באילו חלקים הוא משתמש בכל תוכנה? האם הוא מכיר את התוכנה? האם הוא עושה בה שימוש נכון? האם הארגון מרוויח, בסופו של דבר, משדרוגים?

כנראה שיותר חברות מתחילות להדק תקציבים ובהתאמה לשאול את השאלות האלו, בכדי לנצל טוב יותר את אשר כבר קיים ברשותן.
שדרוג כבר הוכיח שאינו מילת קסם לפתרון בעיות המחשוב של הארגון.

שיווק, שיווק, שיווק

רוב המחשבים האישיים בעולם מריצים מערכות הפעלה של מיקרוסופט, ובדרך כלל גם את אופיס. נקודה.

מיקרוסופט הוכיחה לעולם שלא חשובה הטכנולוגיה, חשוב השיווק.
טכנולוגיה טובה ללא שיווק טוב לא תגיע רחוק. טכנולוגיה בינונית עם שיווק מצוין תגיע מאוד רחוק.
היא הייתה הראשונה לנסות (ולהצליח) לפנות לשוק הביתי והעסקי הבינוני-קטן ללא התנשאות, תוך שיפור טכנולוגי מתמיד (כן, בפירוש. תשוו בין חלונות 3.11 מול 98 ובין NT 3.51 מול "חלונות 2000‏") ובמחירים סבירים (לפחות לשוק העסקי).
נכון, אפל היתה שם קודם, אבל היא התרכזה בלהיות אליטיסטית ומתנשאת, ולא עסקה בשיווק להמונים.

לזכותה של מיקרוסופט ייאמר שהיא עשתה בישראל (ובמדינות רבות בעולם) דבר חשוב שעזר לה לכבוש את השוק בצורה בלעדית – התאמה של התוכנות לשפה המקומית.
היא הוסיפה תמיכה בעברית, כולל תרגום הממשקים של מערכות ההפעלה והיישומים המשרדיים.
מצב זה לא נתן בידי הלקוחות בישראל (ובארצות רבות בעולם) אופציות מתחרות אחרות, בעיקר בתחום המחשוב הביתי.
מיקרוסופט גם דאגה לטפח כלי פיתוח שיתמכו במערכות ההפעלה שלה, ואף יזמה טכנולוגיות חדשות. היכולת שלה לטפח רשת של חברות, בתי תוכנה ומפתחים סביב הטכנולוגיות שלה נתנה לה אפשרות להציג עצמה כפלטפורמה מועדפת המעניקה ללקוחותיה מגוון והיצע עשירים למגוון מטלות, שאינם דווקא מבית מיקרוסופט.
בכך היא הצטיירה גם כ"תומכת" המעניקה פרנסה לשוק התוכנה, וגם כ"דמוקרטית" אשר אינה סוגרת עצמה בבלעדיות הקושרת את לקוחות אליה (בסגנון IBM) ומאפשר חופש בחירה ללקוחות.

המשפט של משרד המשפטים האמריקאי מול מיקרוסופט הוא רק בבחינת דגדוג. הטיעונים המועלים במשפט יכולים להתאים באותה הקלות גם לאורקל וסאן. לחץ עסקי והתניות שונות היו מאז ומעולם. פשוט חברות אלו לא רכשו להן מספיקות אויבים. עדיין.

מיקרוסופט היא כבר תופעה כלל עולמית, שקשה מאוד יהיה לעצור אותה רק בארה"ב. יפצלו אותה?- יופי, מדוזה – תקבלו שתיים במקום אחת.

המעניין הוא שהטיעון של אנשי היוניקס והלינוקס שהתוכנות שלהם נותנות את הכוח למשתמשים (כי התוכנה חינם וניתן לערוך בה שינויים) היא טענה קצרת רואי המגיעה עד לקצה מעבדת המחשבים.
יוניקס נותנת כוח למספר מצומצם של אנשים בעלי ידע מוקדם ויחסית גבוה בתחום המחשבים.
מיקרוסופט היא הראשונה שגרמה לתוכנות מחשב להיות מוצר צריכה.
היא נתנה למשתמשים רבים בעולם את היכולת להשתמש במחשב בצורה קלה, ידידותית, עם ריבוי שפות והרבה תוכנות צד ג' לבחירה. משתמשים אלו אינם בהכרח תמיד אנשים מתוחכמים או מלומדים במיוחד.
זה מתן כוח אמיתי. מיקרוסופט העניקה להם את האפשרות לאורייניות של המאה העשרים ואחת – שימוש במחשב.

בימים אלו, שמיקרוסופט מותקפת מכל כיוון – זה לא נעים להגיד את כל הדברים הללו – אבל הן עובדות שחייבים לעמוד בפניהן, ואי אפשר לקחת אותן ממיקרוסופט.

הפינגווין קופץ מהחלון?

עולם היוניקס תמיד הסתכל על מיקרוסופט ואפל בזלזול מהול בחמלה (ושוב – מתנשא) בידיעה שהוא היה קודם והוא זה שמניע את גרעין עולם העסקים העולמי ביחד עם המיינפריים.
יוניקס הוא מערכת ההפעלה של ה"מבינים", ה"גיקים" – מקצועני המחשב, הפריקים ואנשי המדע – שלהם הלימוד והאתגר הם דרך חיים ולא מטלה מעצבנת בדרך לביצוע המשימה.
למה להתעסק בקטנות כמו משתמשים ביתיים ומזכירות משרדיות?

עולם זה מאז ומעולם נע בין שני קצוות:
בקצה התחתון קיימות תוכנות חינם עם הרבה סוגים ועוצמה, אך מאוד לא ידידותיות, וללא גוף מרכזי לקידומן – ובקצה השני תוכנות (ולעתים גם חומרות תואמות) קצה עליון, של החברות הממוסדות (IBM, HP, SUN) – במחירים מסמרי שיער המיועדים לחברות הגדולות.

באמצע היה ואקום, לא היה יוניקס להמונים. ידידותי, קל לתפעול, עם ריבוי שפות, עם "אבא" הכולל הדרכה ותמיכה.

לינוקס היא הניסיון הראשון בעולם היוניקס לעשות את מה שמיקרוסופט עשתה לעולם התוכנה להמונים.
כבר כיום שותפות עסקיות של מיקרוסופט מאפשרות לרוכשים לקנות שרתים ולעיתים גם מחשבים ביתיים עם לינוקס, וכך גם יצרני תוכנות צד ג'.

המעניין הוא שאף אחת מחברות היוניקס המסחרי הותיקות (שהוזכרו לעיל) לא אימצה את לינוקס עד לכדי יצירת גרסה משלה (כמו שעשו בשביל שוק הלקוחות הגדולים), בכדי להתמודד מול מיקרוסופט עם גב חזק של חברה בעלת מוניטין ויכולת.
הנקודה היא שהחברות האלו כנראה אף פעם לא באמת רצו ל"ללכלך" את הידיים בשיווק מערכת הפעלה ויישומים להמונים, תוך תיאום בלתי פוסק עם יצרני חומרה ותוכנה אחרים.
נוח להם ליצור את המוצרים הייחודים להן, בשליטתן המלאה, ולזרוק בוץ על מיקרוסופט.
IBM היתה היחידה שהעזה וניסתה פעם עם OS/2 (שמשום מה היא מסרבת להרוג או לקדם) ונכוותה. היא אולי היחידה שיש סיכוי שתנסה לקדם לינוקס להמונים – גם כי היא לא ממש מחויבת למיקרוסופט, ואולי גם בכדי להחזיר לה על הבגידה בברית ה-OS/2. מה שנקרא "רוצים, אבל פוחדים".

וכאשר הגדולים שותקים, הקטנים מנסים.
מספר מפיצים ומפתחים החלו למלא את הואקום של החברות הגדולות על ידי נטילת תפקיד מרכזי יותר בקידום הלינוקס על ידי פיתוח גרסאות ממותגות שלה.
המיתוג עובר גם לתחומים שמעבר לכוסות וחולצות – יש אפילו כרטיס אשראי של לינוקס…

מצד החומרה הצליחה לינוקס למשוך יצרנים לא מעטים, ובתוכם גם יצרנים עולמיים כמו Compaq, HP, DELL, אם כי אלו לא ממש לוקחים סיכון ומתרכזים בעיקר בתחום השרתים.

יש כאן תהליך מעניין (ביחס למוצרים ממותגים למכירה):
מיקרוסופט התחילה את דרכה "למטה" במחשוב האישי להמונים, ומפלסת את דרכה "למעלה", למשאבי המחשוב של החברות הגדולות דרך שרתי "חלונות 2000‏".
לעומתה, יוניקס התחילה מ"למעלה" וכעת מנסה את דרכה "למטה", אם כי ללא יד מכוונת מרכזית ומשאבים מספיקים.

לדעתי לינוקס תצליח להתרומם ולהוות תחרות למיקרוסופט רק אם חברה עולמית תתמוך בה בכל הכוח, ותשקיע בה בשיטות של מיקרוסופט, כפי שהוזכרו לעיל, בכדי ליצור מסה קריטית בשוק.

האם ניפול ברשת?

אסטרטגית ה-NET‏. היא הדבר המעניין ביותר שקורה במיקרוסופט כיום.

מיקרוסופט, שהייתה מחלוצות המחשוב האישי ו"כוח לאנשים", מתחילה בסיבוב של 180 מעלות חזרה למודל המחשוב המרכזי של ימי המיינפריים, אבל דרך האינטרנט.
מיקרוסופט למעשה מקיימת כעת את מה שסאן אמרה מזמן: הרשת היא המחשב, בשילוב עם מודל ה-ASP – רק שהיא עושה זאת בדרכה שלה.

הטענה המרכזית באסטרטגית ה-NET היא כזו:
עיקר התוכנה והמידע יהיה על שרתים באינטרנט / אינטראנט, והמשתמש יגיע אליהם דרך דפדפן.

היתרונות ללקוח:
• יש צורך רק במערכת הפעלה מינימלית בכדי לבצע תקשורת לאינטרנט ולהפעיל דפדפן (ובהתאמה – חומרה מינימלית ופשוטה).
• הלקוח אינו צריך לתחזק חומרה ומערכת הפעלה מסובכות ויקרות בצד שלו.
• השדרוגים נעשים באחריות נותן השירות.
• מתקיימת יכולת להשכיר תוכנה לזמן נתון ו / או שימוש בפונקציות נדרשות בלבד.
• התחברות לשימוש מכל מקום מחובר בעולם, בכל זמן.

היתרונות לארגונים:
• השדרוג הוא רק בשרת, אין צורך בהפצת תוכנה.
• ניתן לתחזק ולרכוש חומרה חלשה יחסית, אשר תפעיל מערכת הפעלה מינימלית.
• ניתן לתחזק כמה גרסאות לכל תוכנה, כל אחת בקישור שונה (URL).
• שליטה מלאה בממשק ובתוכנות שהעובד מקבל.
• יכולת השכרת תוכנה, כנזכר לעיל.
• חיבור כל התקן תומך IP ודפדפן (ניידים, PDA) לשימוש בתוכנה.

מודל זה הינו תחילתה של אפשרות לסיום המחשוב האישי, כפי שהוא מוכר לנו כיום.

ראשית, כבר כיום, משמשת רשת האינטרנט כערוץ הפצה חלופי לרשת ההפצה הפיזית של מערך המפיצים והמשווקים.
ביצוע DOWNLOAD הוא מהיר, ישיר ויעיל. פערי התיווך נחסכים (בעיקר מהיצרן, פחות מהצרכן).
כל מה שניתן להמרה לפורמט דיגיטלי בנפח סביר – אין שום סיבה שייארז בצורה פיזית, ויעבור ידיים רבות על פני העולם – כאשר הוא הרכישה יכולה להתבצע תוך דקות, והמשלוח תוך שעות.

אסטרטגית ה-NET מסמנת את השלב הבא:
מיקרוסופט למעשה תוכל להגיד לנו – אין יותר אופיס אישי. תכנסו לאתר שלי, תרשמו, תשלמו ויש לכם קישור לאופיס שלכם, דרך הדפדפן.
ניסויים באופיס שכזה כבר התקיימו.

אסטרטגיה זו תלויה במידה רבה ביכולתה של מיקרוסופט לשכנע את הלקוחות הפרטיים להפקיד את המידע שבידם בידי "מישהו" באינטרנט (או רק להשתמש באינטרנט כממשק, והמידע יישמר מקומית במחשב שלהם) במקום לשמור על סביבת המחשוב האישי שלהם, במחיר רכישה יקר ותחזוקה לא פשוטה.

ארגונים מסחריים, בייחוד כאלו אשר חרדים למידע שלהם – ישתפו פעולה עם אסטרטגיה זו רק על ידי רכישת הטכנולוגיה לשימוש פנימי, ולא דרך האינטרנט.
להם יש כאן כמעט רק יתרונות.
יתרונות דומים יש גם ב-WinFrame של Citrix (ובגרסה של מיקרוסופט, Windows Terminal, שהיא גרסה מופחתת של WinFrame, תחת רישוי של Citrix), אולם מיקרוסופט לא רוצה להיות תלויה ב-Citrix, אלא להוביל דרך משלה.
Citrix מצדה לא יושבת בחיבוק ידיים, ומציעה את הטכנולוגיה שלה כפתרון ASP ‏(Application Service Provider) שכבר מוכח ועובד הלכה למעשה בארגונים רבים (ואם מיקרוסופט קנתה רישיון לשימוש, אז זו הוכחה מספיק טובה ליעילות הפתרון).

למיקרוסופט יש יכולת אדירה לקחת רעיונות של אחרים, לאחר שכבר הוכיחו עצמם כנכונים ויעילים – ולאמץ אותם לעצמה כאילו היא המציאה אותם והם היו שלה מאז ומעולם.
זה מתחיל מאפל, דרך OS/2, citrix ועד לחזון מחשב הרשת של SUN.

אסטרטגיה זו תקבע במידה רבה את עתידה של החברה, מאחר והיא פונה למעשה כנגד המקורות של מיקרוסופט עצמה – מהם התחילה ומהם שאבה את הצידוק ל"אידאולוגיה" של התוכנות שלה.
אסטרטגיה זו (ASP למעשה) היא גם תחום בתולי למדי, שלאף חברה בעולם (אולי, במידה מסוימת, למעט Citrix) אין יתרון ברור, לקוחות וטכנולוגיה – כך שניצחונה של מיקרוסופט אינו מובטח.

כמובן שכל זה לא יקרה ביום אחד, ואולי גם לא יחסל לחלוטין את עסקי התוכנות האישיות, אבל זה שינוי מדיניות יסודי ביותר.
מי שחשש ממיקרוסופט כמוכרת תוכנות בנפרד לעולם, בהחלט יפחד ממנה בתפקיד המיינפריים המרכזי של העולם.

רשימת קניות

אחד המקומות המעניינים ביותר לבחינת כיוונים עתידים של חברה הוא תחום ההשקעות והרכישות שלה.
תחום זה יכול להעיד על אחד משניים: או שהחברה רוצה לקבור משהו (או מישהו – כמו ש"מכבי תל-אביב" בכדורסל רוכשת שחקני ספסל בסגנון "תתייבש אצלי על הספסל – רק אל תקלע לי לסל") או שהיא רוצה לקנות טכנולוגיה / מוצר / פטנט מן המוכן.
שימו לב לקצב – אין חודש בלי פעילות, ובדרך כלל בכל חודש יש כמה פעילויות.

שימו לב להשקעה של ה-2 באוקטובר – מיקרוסופט משקיעה ב…קורל לצורך פעילות משותפת באסטרטגית ה-NET של מיקרוסופט. קורל היא מציקה קטנה לתחום האופיס, אשר יצרה גרסה משלה ללינוקס וגם הסבה את התוכנות המשרדיות שלה לתצורת לינוקס. האם סיפור מלכודת הדבש לאפל עומד לחזור על עצמו?

לא לחינם מיקרוסופט לא בדיוק מתקפלת מול משרד המשפטים האמריקאי. אני חושב שאנחנו לא כל כך מעריכים נכונה את הגודל והכוח של החברה זו.

פעם אמר לי מישהו: "אם אין לך מתחרה – תקים לעצמך אחד, אפילו מדומה". המשפט הזה נאמר בהקשר לתחום הסטארט-אפ, אולם נראה שזו בהחלט יכולה להיות הטעות של מיקרוסופט.
פיצול מרצון יכול להגדיל את רווחיה מצד אחד ולהציג אותה כפחות ריכוזית ומאיימת מן הצד השני.

כפי שהדברים נראים כיום – הדבר היחיד שיכול לפגוע במיקרוסופט, היא מיקרוסופט עצמה.

מגן הכסף

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

מגן הכסף

(פורסם ב-5/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)

בימים אלה, כאשר "המצב" עוד לא החליט מה הוא רוצה להיות (חוץ ממלחיץ ומדכא) כדאי לראות זווית קצת אופטימית ומפתיעה – כיצד ההייטק שומר עלינו.

כיום, בניגוד לשנים קודמות בהם היינו בעימות צבאי מול מדינות ערב, יש לנו בעלי ברית נוספים העומדים לצידנו – המשקיעים מחו"ל.

מארץ מחוסרת משאבים טבעיים משמעותיים (חוץ מצרות) – הצלחנו לפתח תעשייה שלמה, אשר גדלה כל הזמן – הנסמכת על ידע, יצירתיות וחוכמה.
בישראל כיום יש מגוון רחב של פעילויות הייטק – מרמת חברות ה-Seed, דרך מרכזי מחקר ופיתוח ועד למפעלי אינטל וטאואר.
גם חברות בעלות שם עולמי מושקעות כאן: מיקרוסופט, IBM, CA ועוד.

ההשקעות העצומות שנעשו עד היום בתחומי ההייטק השונים בישראל, והרווחים שהופקו בחלק מהמקרים ביססו את מעמדה של ישראל כשניה רק ל"סיליקון ואלי" שבקליפורניה.

מצב זה מכריח את המשקיעים והחברות לעקוב באופן רצוף אחר המתרחש בכלכלה ובפוליטיקה הישראלית, וכעת – גם במצב הביטחוני.
אין לי ספק שכל מי שהמליץ ללקוחות שלו או לחברה שלו לבצע השקעות בישראל בעת שיחות השלום עם הרשות הפלסטינאית – נע כעת באי-נוחות בכסאו.

אני משער שכל מי שהשקיע בשנים האחרונות בהייטק הישראלי הדחיק במידה מסוימת את הרקע של הסכסוך הישראלי-ערבי לטובת תקוות השלום והשגשוג.

אינטל, למשל, לקחה על עצמה סיכון עצום בהקמת מפעל מעבדים בישראל (שלא לדבר על שאר השקעותיה בארץ): רק חסר שהמצב ידרדר עוד במעט בכדי לעצור את פעילות המפעל ו/או את יצוא המעבדים אל מחוץ לישראל.
שלא לדבר על מצב לוחמה שיכול לפגוע במפעל – פגיעה לטווח ארוך.
נוכל גם לשאול למה אינטל הקימה מפעל באירלנד ולא בצפון-אירלנד? (רמז: IRA).

תארו לכם מה תהיה השפעת מצב שכזה על התחזיות העסקיות של החברה, על ההתחיבויות שלה, המניות והמוניטין שלה.
הדמיון מתחיל להשתולל.

המילה "בועה" שוב עולה.
אופטימיות מוקדמת מדי של המשקיעים לגבי הסטטוס הגיאו-פוליטי של המזרח התיכון גרמה להם לשפוך עלינו כסף, בלי ערבונות של ממש מצד השכנים או הוכחת יציבות לאורך תקופה נאותה.
דבר מעניין נוסף הוא שאם בעבר לא היה איזון באינטרסים הכלכליים של העולם במזרח התיכון, בין ישראל למדינות ערב – הרי שכעת יש איזון.

בעבר, וגם היום, נשארו הנפט ותוצריו חומרי גלם חשובים לתעשיית האנרגיה העולמית – ורובו עדיין מופק במזרח התיכון, כולל העתודות העולמיות.
לאחרונה התחילו דיבורים באיפ"ק (איחוד המדינות הערביות המפיקות נפט) על שימוש ב"נשק הנפט" – האמברגו, כמו בשנות ה-70 העליזות.
מזל שיש חברות מתונות בארגון, כמו מצרים – המזכירות כי לכל נשק יש תחמושת, המתבזבזת בעת השימוש בנשק – וכאשר לא מוכרים – לא נכנס כסף, ובכלל – להסתבך עם ארה"ב זה לא ממש בריא.

אולם, כיום לישראל יש משקל נגד משמעותי המגולם על ידי המשאב האנושי המצוין (והמצומצם) שלנו – המביא למכירות הייטק.

העולם, ובעיקר ארה"ב, צריכים לשמר את המזרח התיכון במצב יציב בכדי להחזיק את המקל בשני קצותיו – להמשיך ולקנות נפט במחיר סביר וגם לטפח את חממת המו"פ של ישראל.
יש כאן בהחלט קונפליקט מעניין בין "עולם ישן" ל"עולם חדש" (ניתן בהחלט להחליף את המילה "עולם" ב"כלכלה"), בין שני הפכים של הכלכלה העולמית, והכול אצלנו – רק במזרח התיכון, רק היום.

כל מי שיש לו יד ודולר בישראל – מעוניין כיום לשמור על השקעותיו.
הבעיה היא שרבות מן ההשקעות לא ניתנות למשיכה. הן מגולמות בעיקר ככוח-אדם איכותי (שאינו מעוניין או אינו יכול לעבור מיידית לחו"ל) וכמפעלי ייצור בסדרי גודל שונים.

היכולת של המשקיעים להגן על השקעתם כיום היא מצומצמת למדי (טלפון לבשאר? Email לחתאמי?) והפעולות העומדות לרשותם יכולות להתמקד במגרש הביתי שלהם על ידי השפעה על מקבלי ההחלטות בארצם – לטובת הרגעת המצב באופן ישיר ולטובת ישראל באופן עקיף.

במידה וחס-וחלילה יתדרדר המצב לעימות צבאי – טוב לדעת שיש לנו ידידים שירצו לעזור לנו, ולו בגלל שהם יודעים באיזה צד של פרוסת הסיליקון מרוחה החמאה.