ארכיון הקטגוריה: פוליטיקה ממשל וצבא

Mr. Hi-Tech goes to Jerusalem

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

Mr. Hi-Tech goes to Jerusalem

(פורסם ב-4/3/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

משפט זוטא

הרעיון למאמר זה קפץ לראשי עם שמיעת שמו של שלום שמחון כמי שהוכתר כשר החקלאות הבא.

אולם, למזלי היה בידי מגזין "תרבות דיגיטלית" של "גלובס" (מלח-מים, מלח-מים, מלח-מים), אשר על שערו היתה כותרת המשנה "שר לענייני אינטרנט? לא במזרח התיכון הישן". כותרת זו התייחסה לכתבה של
נאורה שם-שאול
שעסקה בעיקר ביחסן של המפלגות בישראל (וקצת של הממשלות השונות) לנושאי הייטק ואינטרנט. אני מנחש כי הכותרת שעל דף השער לא ניתנה על ידי הכותבת, בשל הקשר העקיף שלה לכתבה.

בכל מקרה, ההקדמה הזו באה להגיד שלא העתקתי או קיבלתי את הרעיון מכותרת זו. חשבתי על זה קודם. אם אתם לא מאמינים לי – אני אביא פתק מההורים.
.

יודע חקלאי פיקח

לפני קום המדינה ואחרי הכרזתה – כאשר הציונות וההתישבות היו בשיאן, תפיסת שטח והקמת יישובי קבע היתה צו השעה מכל הבחינות: בטחונית, כלכלית, דתית ולאומית. החקלאות היתה המשך טבעי לתפיסת חזקה על שטחים נרחבים, ומגזר כלכלי מתבקש בשל מחסור בסביבה של מסחר ותעשיה מתוקנים.
מאז ועד היום החקלאות המסורתית נדחקה לשולי הכלכלה הישראלית, ככל שהמדינה התפתחה בכיוונים של מסחר ותעשייה.

לא שאני מפקפק או מזלזל ברצינותם של החקלאים או באהבתם ומסירותם לתפקידם – אבל נדמה לי כי כבר זמן רב החקלאים עוסקים יותר בקבלת פיצויים מאשר בעבודה חקלאית:
החורף שחון?- הירקות לא גדלו. פיצוי!
החורף היה קצת חזק מדי, והגידולים טבעו / הופצצו בברד – פיצוי!
הקיץ היה חם ולח, אך האבטיח את הכובע שכח?- פיצוי!

וכעת נעשה הפסקה קלה לחלום בהקיץ:
אולי נוכל גם אנחנו, בענף ההייטק, להתחיל לדרוש פיצויים. שימו לב:
הנסדא"ק נפל?- פיצוי!
הלקוח ביטל את החוזה?- פיצוי!
מנהל הפיתוח ערק למתחרים?- פיצוי!
הסושי היה מקולקל?- פיצוי!
AOL לא קנו אותנו?- פיצוי!

לא זכור לי עוד סקטור כלכלי שמקבל פיצויים בצורה כל כך אוטומטית ו"מובנת מאליה", בלי צורך אפילו לשבות. מקסימום עורכים הפגנה מצומצמת ומצולמת של חלוקת חינם של תבואות או השמדתן.
שלא לדבר על מקרים אחדים שנתגלו – של מכירת מים מוזלים (שנועדו להשקייה) לצד שלישי כמי-שתייה, ועל הכסף הגדול בעסקי הקרקעות הנזרעים כיום.

ברור ומובן שלמגזר זה, מעצם ההיסטוריה שלו – יש משרד ממשלתי משלו, עם שר במשרה מלאה, שדואג לאינטרסים של שולחיו.
.

‏‎.COM התנערה עם חלכה

מן הצד השני, כבר שנים לא מעטות שמגזרי האלקטרוניקה, המחשבים והאינטרנט (להלן "הייטק") מזנקים מעלה בעקומה תלולה בכל היבט: תרומה לתוצר הלאומי, מספר חברות, מספר מועסקים, מחזורים עסקיים, וקשרי יבוא-יצוא.

וככל שהענף ההייטק עולה ופורח – כך הוא מרגיש חזק יותר את החסמים לגידול הנובעים מהחוקים, הבירוקרטיה והמיסוי – שאינם מכירים בצרכים המיוחדים שלו. מצב זה גורם לחברות רבות לרשום עצמן בחו"ל, למרות שעיקר פעילות ה"ייצור" מתרחשת בישראל.

כך יוצא שמדינת ישראל למעשה דוחקת החוצה את האנשים, העסקים והעתיד של תחום ההייטק. מדינת ישראל לא החליטה רשמית (בגיבוי מעשים) כי ענף ההייטק הוא עתידה של המדינה וכי יש לתמוך בו באותה העוצמה בה נתמכה החקלאות בעבר.

מאחר וממילא המדינה כל הזמן נמצאת ב"סיבוב" (כל פעם לכיוון אחר) ואין קו מנחה מרכזי, הרי שהאופורטוניזם חוגג – כאשר המפלגות מתפרקות לאינטרסים צרים עד לרמה של חברי כנסת (ייצוג סוגי יישובים (עיירות פיתוח מול קיבוצים), אמונות (דתיים מפלגים שונים מול חילונים), או סתם עבריינות – אין שום סיבה שמי שבאמת מגיע לו, לא יקח את הנתח שלו.

תעשיית ההייטק בישראל היא תעשיה עתירת ממון, אנשים מוכשרים, קשרי מסחר עם חו"ל, מוערכת ובעלת מוניטין ברחבי העולם.
אבל כל מה שהתעשייה הזו יודעת לעשות כלפי חוץ – היא נכשלה כשלון חרוץ כלפי פנים. הסנדלר הולך יחף.

הגיע הזמן שראשי החברות והארגונים של ההייטק בישראל יתארגנו, יעבירו קופה קטנה למעשי צדקה, יקימו צוותי עבודה – ויתחילו לדרוש מהממשלה והכנסת את שלהם.

ויש להשתמש בכל הכלים האפשריים:
•    התחלת מהלך להקמת משרד ממשלתי ייעודי להייטק – כולל הרצת מועמד מתאים לתפקיד (רצוי להכין שניים, אחד מכל מפלגה גדולה (ש"ס?), בכדי לכסות את כל האפשרויות)
•    העלאת קמפיין אשר יגדיר את ההייטק כיעד מספר אחד של מדינת ישראל
•    פעילות לוביסטים בכנסת
•    העברת חוקים תומכי הייטק – כגון הקלות מיסוי לעובדים ולעסקאות ועדיפות לחינוך ממוחשב (כולל אנגלית מוגברת).
•    סבסוד הקישור לאינטרנט, בכדי לקרב אוכלוסיות נוספות לנושא, ובכך להנמיך את הסף הנדרש לשימוש ברשת.
•    תמיכה מוגברת בהבאת חברות מחו"ל להקים בישראל מרכזי ייצור ופיתוח (כדוגמת מפעלי אינטל). פעילות זו גם תתרום בעקיפין לבטחון המדינה בגלל הקשר הישיר בין הבטחון ויציבות המדינה לבין התוצאות העסקיות של חברות אלו (מצורף קישור לכתבה קודמת שלי, "מגן הכסף", שעסקה בנושא זה).

אין שום סיבה שמה שאנו עושים כל כך טוב בעולם – לא נעשה בבית למען עצמנו ישירות, ובעקיפין גם למען המדינה.

אשמח אם תוסיפו במנגנון התגובות הצעות לדרכי פעולה ותעלו שמות למועמדים ראויים למשרת שר ההייטק הראשון בישראל.

בואו ונעלה (נשדרג?) את ירושלים על ראש שמחתנו.

הדמוקרטיה חוזרת

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

הדמוקרטיה חוזרת

(פורסם ב-5/2/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

השבוע, כאשר תחזרו לבית הספר, ולו לרגע, בכדי להצביע בכיתה – תחשבו לרגע: עד כמה באמת אתם משנים את גורל המדינה? את גורלכם?
עד כמה אתם סומכים על מערכת ההצבעה? ספירת הקולות? אפשרויות ההונאה? השימוש שיעשו הנבחרים בקולכם?

הדמוקרטיה שאנו כה גאים בה, מיושמת בשיטות רבות ושונות במדינות העולם, כל אחת על פי ההיסטוריה, התרבות והחוקים שלה.
אותה דמוקרטיה שהחלה ביוון העתיקה באסיפות האזרחים, אשר הצביעו על עניני היום הפכה כיום להצבעה יחידה פעם במספר שנים לבחירת נציגים, שלאחר הבחירה – יפעלו על פי השקפתם והאינטרסים האישיים שלהם.

המרחק שנמתח ברבות השנים, בין האזרח הקובע באופן אישי את עתידו בהצבעה ישירה על הנושא בזמן אמת, ביוון העתיקה – לבין האזרח המודרני המעניק מנדט ארוך טווח וחסר שליטה לנציגיו – מתחיל כעת במסעו חזרה.
.

הצבעה דרך האינטרנט

ארצות הברית, "הדמוקרטיה הגדולה בעולם" כפי שאוהבים לכנות אותה, עברה לפני כחודש חווית בחירות מאוד "ישראלית" – בחירות צמודות, אי-סדרים, חשדות לזיופים והונאות, פניות לבתי המשפט – ולבסוף נשארה עם טעם מר של גניבת שלטון.

אחד המקורות המרכזיים לבעיתיות בהליך הבחירות האמריקאי הוא שתהליך ההצבעה שונה ממדינה למדינה באיחוד.
בעיתיות זו נצפתה כבר בשנת 1999, כאשר החל הממשל האמריקאי בהכנות לפרויקט ניסיון של הצבעה מקוונת דרך האינטרנט על ידי אזרחים אמריקאיים ממספר מדינות האיחוד אשר שהו בחו"ל בזמן ההצבעה (בעיקר אנשי צבא).
הניסוי אמור היה להתבצע בבחירות שהסתיימו זה עתה. המסקנות אמורות להוות בסיס להמשך הפעילות בנושא.

המחשב ותקשורת הנתונים כבסיס והאינטרנט כתווך מאפשרים להליך הדמוקרטי להיות הרבה יותר זמין ואישי לכל אזרח. היתרונות הם רבים:

1.    ניתן לוודא את זהות המצביע בוודאות באמצעי זיהוי ביומטרים (מאפייני גוף ייחודיים הניתנים למדידה ממוחשבת, כמו טביעת אצבע)
2.    ניתן לוודא כי כל אזרח מצביע פעם אחת בלבד
3.    אין מקום לטעויות טכניות של הבוחר (יותר מפתק אחד, רישום ידני על הפתקים וכדומה)
4.    קיימת האפשרות להצפין את משלוח ההצבעה ולנתק בין זהות הבוחר לבחירתו.
5.    ההצבעה נעשית דרך ממשק אחיד ומוסכם, ואין הצבעה שונה לפי מדינה (כפי שקורה כיום בארה"ב, וגרם לבעיה בפלורידה).
6.    התוצאות נאספות מיידית (מכל רחבי העולם) והתוצאות הן מהירות. אין ספירה ידנית או פרשנויות לגבי חוקיות פתקי הצבעה.
7.    הצבעה מהבית נוחה וקלה יותר – וייתכן ותעודד יותר אזרחים להצביע.

אולם גם יש חסרונות רבים:

1.    האם ההצבעה תהיה מהבית? או מעמדות הצבעה מרכזיות אשר יכללו אמצעי זיהוי נוספים ויכללו פיקוח הדוק על התהליך?
2.    האם ההצבעה תהיה מהבית – הרי שהיא דורשת סף די גבוה של יכולת כלכלית וטכנית מהאזרח, ובכך מבטלת את היכולת להעניק לכל אזרח את זכות ההצבעה.
3.    האם ניתן לוודא באופן מוחלט מניעה של הונאות ב: זהות הבוחר, מספר ההצבעות לכל בוחר, שינוי ההצבעה בתהליך משלוח התוצאות, הניתוק בין המצביע לאופן הצבעתו?
4.    יכולות המחשוב ותקשורת הנתונים מעניקים לראשונה את האפשרות ליחידים לשנות בפעולה אחת מרוכזת של הונאה את תוצאות ההצבעה. אין את הביזור והאיזון האנושי ב"ועדות הקלפי".

ככל שהגישה לאינטרנט תהיה קלה, "שקופה", מאובטחת וזולה יותר – כן יגדל הסיכוי לקיום הצבעות דרך האינטרנט. ייתכן ותהליך זה ייקח עוד שנים מספר, אך אין ספק כי תהליך זה ישפר את תהליך ההצבעה ויוביל אותנו לצעד המתבקש הבא.
.

שנשלח אותם הביתה?

ההצבעה דרך האינטרנט היא רק הצעד הראשון, לדעתי, במסענו חזרה לדמוקרטיה האמיתית.

אין ספק שמאז ימי יוון העתיקה ניהול ערים ומדינות נעשה מסובך ומורכב הרבה יותר – ולו בגלל כמות האזרחים. הצבעה על כל נושא מרכזי על ידי כל האזרחים, בזמן אמת, נעשתה בלתי אפשרית.

כעת, רשת האינטרנט (או יותר נכון, תקשורת הנתונים) מאפשרת לנו להיות הרבה יותר מעורבים ומיודעים בנושאים הקרובים לליבנו וגם להביע את דעתנו בצורות רבות. יש יותר אינטראקטיביות בתהליכי התקשורת והמידע.

בואו ונניח כי ההצבעה דרך האינטרנט לבחירות הכלליות ולרשויות המקומיות נעשית בצורה שוטפת, מאובטחת וקלה לאורך מספר שנים.

מה הצעד הטבעי הבא?- להתקדם להצבעות על נושאים יומיומיים יותר או פחות: הסכמי שלום או הכרזות מלחמה, משאלי עם, תכניות חומש, הפשרת קרקעות, בנית פארק או קניון, השתתפות מרחוק בישיבות ציבוריות, וכן הלאה.

עולות כעת שאלות רבות:

•    האם צורות השלטון הקיימות (או יותר נכון המנהיגים והמפלגות) "יסכימו" להחזיר לנו את המושכות? או שיערימו קשיים על התהליך בכדי לשמור על "נכסיהם"? מי יהיה הריבון?
•    האם באמת כל אזרח ירצה להשתתף בכל החלטה, מקטנה ועד גדולה? עד כמה האזרחים יהיו מעורבים?
•    כיצד יתבצע האיזון בין תהליך קבלת ההחלטות לבין הביצוע בשטח, אשר עדיין יהיה צורך שהוא יהיה נתון בצורה היררכית בידי פקידי הממשל וזרועותיו? האם האזרחים לא ירוקנו מתוכן את משרות המנהיגים? אולי יהיה צורך רק במנהלים טכנוקרטים?
•    האם עדיפה הנהגה של מספר מצומצם של אנשים מייצגים ובעלי ניסיון או הנהגה וירטואלית המורכבת מהחלטות של עם הטרוגני אך פחות מיודע ומנוסה?

הדרך חזרה עוד ארוכה, ואולי רק ילדינו יחזו בתחילתו של מימוש שלטון עממי מעין זה – אולם היא מתחילה היום, וחובתנו היא למצוא את הדרך, דרך שבסופה כל אחד מאתנו יהיה אחראי בצורה ישירה יותר לגורלו ולסביבה בה הוא חי.
.

מספר קישורים בנושא:

מאמר מצוין על יישום הצבעה דרך האינטרנט (משנת 1999, ובפלורידה…)

הארגון לטכנולוגיות הצבעת אינטרנט

הצעת חוק מאוהיו להצבעה דרך האינטרנט – כבר ב-2002

הסטארט-אפ של ע'

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

הסטארט-אפ של ע'

(פורסם ב-24/12/2000. באופן מוזר לא מצאתי את הפרסום המקורי באתר TheMarker, אז אין קישור לשם)

.

לע' יש סטארט אפ. הסטארט אפ נקרא פ'.
הוא התחיל אותו לפני הרבה שנים. הרבה לפני שנולד המושג סטארט אפ.

פ' היתה פעם חטיבה בתוך חברת י"נ, אבל היא לא הייתה מוצלחת במיוחד ואנשיה לא "נטמעו" יחד עם שאר החברה, וגם לא היו רווחיים במיוחד.
חברת י"ל היתה חברה חדשה שנכנסה בסערה לשוק המנומנם – ורצתה מאוד להגדיל את נתח השוק שלה.
חברת י"נ שמחה מאוד כאשר חברת י"ל כבשה את נתח השוק בו הייתה פ', והיא הסכימה למכור את חטיבת פ' במחיר נמוך ביותר לי"ל. העיקר להפטר מפ' וממנהלה – ע'.

ע', מנהל חטיבת פ', סבר מאז ומעולם שפ' צריכה להיות חברה עצמאית, ולא חטיבה בתוך חברה אחרת.
עוד בימיו כחלק מי"נ הוא רצה להיות עצמאי עם פ', והעימותים על י"נ על רקע זה היו אחת מהסיבות העיקריות לרצונה של י"נ להעיף אותו ואת פ'.

עד כמה שע' לא אהב את י"נ, הוא כבר ממש שנא את י"ל.
העובדה שי"ל לא ממש רצתה להטמיע בתוכה את פ' אך מצד שני גם לא מכרה אותה הלאה, ובכך פשוט הזניחה אותה – שיחקו לידיו של ע' שהחליט לממש את חזונו להפיכת פ' לחברה עצמאית.

פ', בתור השועל הוותיק והערמומי ביותר בכרם, החל לממש את שאיפותיו בכל הדרכים האפשריות:
בתחילה הוא החל לאחד את אנשיו סביבו וסביב החזון שלו, ומשם היתה הדרך קצרה לנזקים מכוונים במוצרי החברה בכלל והחטיבה בפרט. כאשר זה לא עזר החל ע' גם להסית עובדים בתוך י"ל אשר עבדו בעבר בפ' או הכירו שם אנשים.
בסוף נמאס לי"ל מפ' והם זרקו אותו.

אולם לא אדם אובססיבי ונחוש כמו ע' יוותר כל כך בקלות על חלומו.
הוא החל לפעול מבחוץ. הוא אסף סביבו אנשים שהיו פעם ב-פ' וכאלו שיצאו ממנה בעקבותיו.
הם הקימו מעין "ספין אוף" חיצוני ומרדני שכל מטרתו היא לנתק את פ' מי"ל בשלב הראשון, ואם אפשר אז אולי גם לקחת בסערה את י"ל כולה (אבל זה לא נורא אם זה לא יקרה).
הם החלו לייצר מוצרים אשר מתחרים ישירות באלו של י"ל, וגם החלו ללכלך עליה בכל פורום אפשרי בעולם, ולטעון נגדה כי היא מפירה את האיזון בשוק ומדכאת בנקמנות את חטיבת פ' המסכנה.
ע', שהחל להשתכר מכוחו העולה, גייס גם את תמיכת החברות הגדולות בשוק הייחודי בו עסקו. התמיכה הושגה לא תמיד מתוך רצון טוב, אלא מתוך איום חצי סמוי של ע' כלפי חברות אלו. ע' הבהיר להן שאם הן לא יסייעו לו להשיג את פ' לעצמו ואולי גם להעיף את י"ל מהשוק (דבר שממילא גם הן רצו) – הוא יפגע גם להן בעסקים, כפי שהצליח להוכיח יפה עד כה.

י"ל, שהיא למעשה גם סטארט אפ, אבל יותר ותיק ומבוסס – לא יכלה להרשות לעצמה מאבקים כל כך עיקשים, ולאורך זמן, עם ע'. מספר מוצרים שלה החלו לסבול מההתקפות של ע', ולמרות שהיא הושיבה אנשים נאמנים משלה בתוך חטיבת פ', החטיבה עדיין המשיכה לחבל בחברה.

י"ל החליטה להיכנס למשא ומתן עם אנשיו של ע' (עדיין לא אתו ישירות, כי זה עדיין היה קצת מוגזם), בכדי לנסות ולהגיע להסכמות.
לא שהמשא ומתן הפסיק את הפעילות העוינת ההדדית בין י"ל ואנשי פ', אבל דברים בכל אופן התקדמו, ולו כי לכלל השוק נמאס לשמוע על י"ל ו-פ', ולכן איגוד החברות בשוק העולמי דחק בהן להגיע להסדר מהר ככל שניתן.

בחודשים האחרונים, לאחר זמן רב של משא ומתן פורה (כך נראה לפחות), בו ע' ואנשיו הציגו עמדה מתונה והשיגו ויתורים רבים מי"ל, הרגיש ע' כי הוא מיצה את תדמית הילד הטוב – והיא אינה יכולה להשיג לו עוד הטבות, ולכן חזר, וביתר שאת, למרר לי"ל את החיים.

האמת היא שלכולם כבר נמאס – גם לאנשי י"ל וגם לאנשי פ'. כולם כבר רוצים ללכת הביתה, אבל כולם גם לא רוצים להרגיש שויתרו או שילמו מחיר לחינם.
חברי הנהלת י"ל והדירקטוריון שלה מתחלפים כל הזמן (והרבה בגלל חוסר יכולתם להתמודד עם ע'), ולכן גם משנים כל הזמן את המשא ומתן. ייתכן וגם אין בהם מי שמסוגל לקבל וליישם החלטות שישימו קץ לסכסוך הזה.

ע' מצדו שקוע עמוק באובססיה שלו.
ע' הוא הדגם לסטארט אפיסט שיכול לחולל מהפכות ולהגיע מאפס למאה. הוא רק לא יכול לשמור על חברה בגודל מאה. ניכר כי התארכות המשא ומתן נותנת לו לגיטימציה להמשיך ולשחק את המהפכן, העיקר שלא לנהל חברה מסודרת.
הוא יודע שבתפקיד כזה הוא ייכשל בוודאות.

הוא מאוד חולה בימים אלו.
נראה כי כמו משה רבנו (אלף סליחות על ההשוואה) הוא יהיה זה שעשה הכול בכדי להביא את אנשיו לארץ המובטחת – אך הוא עצמו יישאר בהר נבו.
.

קישורים:
אתר הנהלת י"נ

ביוגרפיה לא-רשמית של ע'

היסטוריה של חטיבת פ'

האתר של מנכ"ל י"ל

אתר דירקטוריון י"ל