ארכיון הקטגוריה: אינטרנט

נופלים בפיר

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

נופלים בפיר

(פורסם ב-8/1/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

הכתבה שהופיעה אתמול ב-TheMarker מתוך "הארץ", לגבי חברת 2AM, משכה את תשומת ליבי.

אין ספק שכתבה זו היא למעשה קריאה אחרונה לעזרה של החברה, וניסיון למשוך תשומת לב. הם הצליחו.

סיפורה של החברה מגלם את סיפורה של סצינת הסטארט אפ הישראלית וגם מסמן מחדש (או יותר נכון, מערפל) את היחסים בין חברה מסחרית ללקוחותיה ומגדיר מחדש את המהות של טכנולוגית שרת-לקוח.

מצד הגולש המצוי – אולי טוב שהחברה לקראת סגירה.
מצד חברות מסחריות המשתמשות באינטרנט להפצה מידע דיגיטלי – הן חייבות להציל את החברה (או לרכוש את הטכנולוגיה).
.

לא כל מי שמוציא אותך מהח.. הוא חבר שלך

כאשר חברה (ובייחוד סטארט אפ) מפתחת טכנולוגיה מצוינת (וכך נראים הדברים, לפחות בהגדרה) היא יכולה להתמקד בשכלול הטכנולוגיה ומכירתה כבסיס למוצרים או לפתח אותה לכדי מוצר עצמאי.

אין ספק שהדרך השניה קשה ויקרה יותר, כי היא מחייבת ללכת בשתי הדרכים בו זמנית, מאחר ולא ניתן לזנוח את הטכנולוגיה, שהיא הבסיס למוצר.

במידה ובוחרים בדרך הראשונה – הרי זה הגיוני ליצור מוצר בסיסי המדגים את יכולות הטכנולוגיה בצורה הברורה והמשכנעת ביותר. כל דבר מעבר לכך הוא ביזבוז משאבים – מאחר והדבר האחרון שיצרן הקונה את הטכנולוגיה ירצה, הוא לראות את ספק הטכנולוגיה שלו מתחרה בו ישירות.
ההתרכזות בפיתוח מספר מוצרים עצמאיים (ובעיקר בתחום המשחקים), במקום לפתח את הטכנולוגיה ולהתאים אותה לצרכים מגוונים היתה בעוכרי החברה. קיימים צרכים רבים להפצת נתונים דיגיטליים מכל הסוגים – טקסט, קול, וידיאו ונגזרותיהם – שבהם ניתן להשתמש בטכנולוגיה של החברה.

חברות גדולות, המעונינות בבשרן הטכנולוגי של חברות הסטארט אפ, נוהגות כמנהג עופות דורסים בצבים – הן מעלות אותן גבוה תחת חסותן (הבטחות ופיזור רמזים), ואחר מפילות אותן אל הסלעים (הפסקת הסיוע ושיתוף פעולה תוך ידיעת מצבן הפיננסי הדחוק), בכדי לפצח את השיריון (הסירוב לחשוף את מקור הטכנולוגיה או למכור עצמן) ולזכות בבשר (קוד המקור).

הפנייה וההסתמכות של החברה על Electronic Arts נראית בהחלט הגיונית לחברת סטארט אפ אשר רוצה להתחבר לחברה מבוססת בשוק ולהוכיח את עצמה, אולם ניכר כי חסר היה לחברה איש שיווק ותיק ומנוסה אשר היה מונע מהם להסתמך על שותף יחיד (אשר בהחלט ייתכן שהוא מעוניין בעיקר להשתלט על הטכנולוגיה מאשר לשתף פעולה. מיקרוסופט הוכיחה זאת במקרים רבים מספור) ולהתרכז בניצול כספי המשקיעים לקדם את הטכנולוגיה בלבד ולהרחיב את בסיס הלקוחות.
.

מנצלים אתכם, שוחקים אתכם

הרעיון הבסיסי של Peer to Peer הוא לא חדש בכלל (הרי לפני האינטרנט היה רק קשר כזה בעזרת מודמים בין שתי נקודות קצה או ל-BBS), רק שבעזרת האינטרנט הוא צבר תנופה על ידי קישור כלל עולמי.

כבר הרבה זמן קיימים פרויקטים לניצול זמן לא-פעיל של המעבד לצרכים שונים דרך הרשת (חיפוש אחר חייזרים בחלל (SETI@home), פיצוח קודים ושאר פעולות הומניטריות) – כאשר הגולש מוריד אליו תוכנה המקבלת את הוראות העיבוד ומחזירה אותן למרכז הפרויקט. לאחרונה היתה זו נאפסטר שנתנה דחיפה גם לנושא שיתוף קבצים.
2AM הולכת על כל הקופה – גם מעבד וגם נפח דיסק.

הרעיון הבסיסי הוא שהמחשב של כל משתמש הוא למעשה אתר / שרת ראי (Mirror Site) למשימה הדרושה. הוא מקבל קבצים לאחסון והעברה הלאה, וגם מבצע פעולות עיבוד. הוא גם שרת וגם לקוח בו-זמנית.

רק על הרעיון עצמו ראויה החברה למחמאות, מאחר והיא מביאה למצב שבמקום שרת מרכזי / אזורי, יש שרתים מבוזרים בצורה שיוויונית ככל שניתן.
אגב, מתקפות ה-DDOS ‏(Distributed Denial Of Service) משתמשות בשיטה דומה בכדי לשתק אתרים מסחריים על ידי הצפתן בנפחי תקשורת.

החברה טוענת שהמשתמשים מקבלים זמני תגובה טובים יותר ולכן חווית המשתמש חלקה יותר.
המחשב שלי אמנם נמצא בגבול התחתון של דרישות החומרה (מהירות 28.8) ולכן אני לא ממש קהל היעד. מניסיוני, לאחר הורדת תוכנת הלקוח וניסיון לשחק – זה לא מעשי. הצורך לחכות יותר משעה להורדת משחק פעיל הוא מוגזם לחלוטין.
משחק יעיל יכול לזרום (אולי) רק לבעלי חיבור מהיר. אני התייאשתי באמצע ההורדה. אני לא יודע אפילו איך המשחק נראה.

תוכנת הלקוח מתבססת על הדפדן המותקן במחשב שלכם (נסו מקש עכבר ימני ותראו משהו מוכר), ולא פוסחת על שורת פרסומות קבועה בראש התוכנה.
הצ'ט הוא כרגיל מלא קיצורים, ראשי תיבות וסמלים הידועים רק ליודעי חוכמת הנסתר (כלומר, לפני גיוס).

נכון שמידע המתקבל ממחשבים "קרובים" (למשל, מאותו ספק אינטרנט) יגיע יותר מהר, אך יש מחיר בדמות היות המחשב שלכם שרת אשר אינו ייעודי לניהול המשימה / משחק שלכם, ולכן גם מבזבז משאבים (כוח עיבוד, פעולות דיסק ותקשורת יוצאת) לטובת משתמשים אחרים.
כמובן שגם יש צורך באתר מרכזי אשר ינהל את כל נקודות הקצה, אחרת יתקיים כאוס, כך שיש עדיין ניהול מרכזי, ולא P2P טהור (אם יש דבר כזה בכלל).

המרוויחים העיקריים מטכנולוגיה כזו יהיו כמובן החברות המסחריות:
•    הן לא ממש יפרסמו ללקוחות את העובדה שהמחשב שלהם משמש כשרת, ולכן מפחית מביצוע שאר פעולות המחשב שלהם (מעיבוד תמלילים ועד גלישה).
•    הן יחסכו ברכישת שרתים, נפחי תעבורה, תחזוקה ועובדים.
•    הן יוכלו להציג ללקוחות את עצמן כמספקות שירות טוב יותר.

אם הפרסומות שאנו רואים באתרים הן במידה מסוימת על חשבוננו (כי הן תופסות נפח תקשורת לא רצוי (עליו אנו משלמים), ולכן מאיטות את חווית הגלישה שלנו) הרי שכעת אנו נהפך לעוד משאב של חברות מסחריות. תחנות ממסר בשרשרת ההפצה.

בואו נדמיין דוגמה אפשרית:
CNN תאפשר לכם להתקין תוכנת לקוח חדשות תמימה לחלוטין, שכל הזמן תהיה מחוברת לאינטרנט ותציג כותרות וסרטי וידיאו. ברקע היא תקבל כל הזמן מידע מהחברה ותשמור אותו במחשב שלכם, ובמקביל כל הזמן תשדר אותו למשתמשים אחרים ברשת הקרובה אליכם.
תרצו להוריד תוכנה מהרשת?- היא תתחלק ברוחב הפס עם התוכנה של CNN, ואתם אפילו לא תדעו למה זה עובד לאט.
בטווח היותר רחוק המחשב שלכם גם יצרוך יותר חשמל, רכיבים נעים (כמו בדיסק הקשיח) יתקרבו מהר יותר לכשל מכני – והכל לטובת שירות טוב יותר לשכנים שלכם ברשת.

אין לי ספק שחברות רבות ישתמשו בצורת הפצה כזו בעתיד (בתלות בקיום פס רחב יעיל), ומי שיסבול (ואפילו לא ידע שהוא סובל) הם הגולשים.

המצב בו 2AM לא הלכה גם לכיוונים כמו בדוגמא שלעיל, רק מראה את הבעיה הישראלית הקלאסית: טכנולוגיה מצוינת, שיווק חלש.

בהחלט נראה כי 2AM הקדימה את זמנה (קשה לעסוק עסקים ב-2 לפנות בוקר), וזו אחת הקללות הרעות ביותר שיכולות להיות לסטארט אפ:
"אתה מה זה מוצלח! אבל העיתוי שלך גרוע, ואף אחד לא יעריך אותך".

Click & Mortal

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

Click & Mortal

(פורסם ב-31/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)

.
התחלנו מ-Dot Com (וירטואליים לחלוטין), אח"כ ראינו שצריך להוכיח קשר למציאות הפיזית אז עברנו ל-Click and Mortar (אגב, Mortar גם ניתן לפירוש כ"טיח", מלשון לטייח. אתם מבינים. אולי היה עדיף Click and Brick. נשמע קצת יותר מוצק).
לאור כל המושגים – חשבתי על מושג חדש, המתאר את חברות הדוט קום שנעלמו או ייעלמו:
Click and Mortal.

לא ניתן לסכם את השנה האחרונה ללא המאפיין הבולט ביותר שלה – רכבת השדים שנקראת סטארט אפ.

לדעתי, את הדחיפה הגדולה ביותר לסצינה הזו נתנה רשת האינטרנט (כן, היא שוב "אשמה").    זה לא שלא היה קודם מושג של סטארט אפ, אבל הרשת הפכה אותו לבהלה לזהב. ועכשיו, כאשר התברר שיש רק מעט זהב, ולא לכולם – נותרה רק הבהלה.

למראית העין, הרשת הורידה את הסף הנדרש להקמת עסק עולמי.
היא נתנה את היכולת לפתח תוכנה / אתר במהירות יחסית ומייד לעלות לאוויר אל מול קהל צרכנים פוטנציאלי כלל עולמי אליו ניתן להגיע בעזרת צינורות הפצה מידיים ובחינם.

הרשת הגיעה בשיטת "יש מאין", ואף אחד לא צפה את ההשלכות שלה (אפילו לא מיקרוסופט הגדולה).
ברגע שהיזמים הבינו את הכוח הקיים ביכולת לחבר מחשבים מכל העולם על ידי תקשורת נתונים – הם חשבו שה"יש מאין" (כולל מודל החינם) שבו "נתגלתה" הרשת תופס גם לגבי שיווק וכלכלה.
כעת מתברר כי יכולת השיווק לכל הגולשים היא בעיקר וירטואלית, כי כמו בעולם האמיתית, היכולת להגיע לכולם ברשת היא מאוד יקרה (אם כי פחות מערוצי הפרסום המסורתי).

הרצון להיות ראשונים בשוק חדש לחלוטין, בכדי לתפוס נתח שוק גדול ככל שניתן – הכתיב את מהירות הזמן לשוק כמרכיב עליון לאורו עובד כל מיזם. והמהירות הזו בדרך כלל מוציאה מוצרים מרושלים.
הראשוניות לא הוכחה כמרכיב אשר מנצח תמיד, בייחוד כאשר חברה גדולה החליטה להיכנס לתחום (מקרה Netscape Navigator מול Microsoft Internet Explorer).

ליזמים היה את הרצון להיות עצמאים, בעלי חברה משלהם, להרוויח מהר והרבה ולפרוש לפנסיה בגיל 30. לא ילך? – יחזרו לעבוד בחברה גדולה, ממילא יש מחסור קבוע בעובדים. אין שום סיכון בלפתוח סטארט אפ, בייחוד כאשר הכסף הוא של אחרים.

למשקיעים היה רצון להגדיל את הכסף הפנוי שהיה להם ממילא, ולכן הם רק היו צריכים שישכנעו אותם. במקרה הגרוע הם "ימחקו" את ההשקעה (איזו מילה יפה להפסד), אבל לא יגיעו ללשכת האבטלה. תחליף לקזינו בתוספת הרגשת בעלות.

נקודת המפגש של שני הצדדים הייתה הרצון להרוויח ומהר משוק חדש, ללא סיכון ממשי לקיומם הכלכלי.
אף אחד מהצדדים לא היה יכול באמת להינזק מהרפתקת סטארט אפ, אלא אם הם שעבדו נכסים פיזיקליים בסיסיים תמורת חלומות וירטואליים (בייחוד מצד היזם).
.

ועכשיו לאן?

לדעתי, המודל המתאים ביותר לסטארט אפ בישראל הוא מודל ה"חממה" – כלומר, למצוא מה הן הבעיות בטכנולוגיה / מוצרים של חברה גדולה, לפתח את הפתרון ולמכור לה את הפתרון או את כל הסטארט אפ.
הפתרון הזה ממוקד יותר מדוט קום:
•    יש רק מעט לקוחות (בעלי כיסים עמוקים)
•    פותרים להם בעיה שמונעת מהם להעמיק את הכיסים, כך שאתם ממש מושיעים.
•    נמנע מכם מהצורך להתעסק עם "ההמון הזועם".

הבעיה עם המודל הזה היא שהוא מנציח את חלוקת הכוחות בשוק בו עוסקת החברה, ומסייע לחברות הממוסדות לשמר ולהגדיל את כוחן.
רק יזמים בעלי חזון, אומץ וגב כלכלי ינסו לכבוש לעצמם נתח שוק תחת מותגים עצמאיים, תוך מאבק בחברות הותיקות.

חוסר היכולת הישראלית להתמודד עם שיווק של מוצרי צריכה ברמת עולמית (או אפילו רק בארה"ב) כבר נטחן מכל הכיוונים.
אבל, הבעיה היא לא רק שיווקית. זו הבעיה האחרונה שלנו.
תמיד שואלים "למה אין לנו נוקיה ישראלית?". יש אשר משיבים:
יש לנו – אמדוקס, קומברס וצ'ק פוינט.
טעות. לא מדובר רק על סדרי גודל של עובדים או הכנסות. אלו אמנם חברות בינלאומיות שמוכרות הרבה אבל אלו לא חברות של מוצרי צריכה הניתנים לרכישה במחיר סביר על ידי מעמד הבינוני ומטה בעולם המערבי – אלא חברות המוכרות לחברות אחרות, ולא לקהל הרחב.
המכירה היא טכנולוגית בעיקרה – מטכנולוג מפתח לטכנולוג מטמיע במוצר הסופי. אין כמעט ראיה של מכירת מוצר סופי ללקוח סופי.

הקושי שלנו הוא לא הוכחת יכולת טכנולוגית (או אפילו שיווקית. ממילא השיווק תמיד מתבצע בקרבת הלקוחות, וניתן לשכור מומחים בעלי ניסיון) אלא העובדה שאנו תמיד נמצאים במדורי החדשות בעולם.
חוסר יציבות פוליטית וצבאית מעולם לא תרם להתפתחות כלכלית ולמוניטין עולמי במוצרי צריכה.

הצרכן העולמי לא רוצה לדאוג לאספקת המוצר / חלפים / שירות ממדינה שתמיד נמצאת בחילופי שלטון והתנגשויות אלימות, ולא משנה עד כמה המדינה המפתחת תהיה מתקדמת מבחינה טכנולוגית.
היא צריכה גם סביבה יציבה לאורך זמן.

דוגמה לפוטנציאל שלנו הייתה בשנה האחרונה, עם התקדמות תהליך השלום, בו חברות רבות מהעולם נכנסו להשקעות בישראל. הן זיהו התחלה של התייצבות בישראל – ומיהרו לנצל את היכולות הטכנולוגיות שלנו.

לכן המודל של ה"חממה" מתאים לנו כרגע:
•    הצרכן העולמי לא מקשר בין המוצר הסופי שהוא מקבל לבין ישראל (ולכן אינו חושש לקנות) אך נהנה מהיכולות הגבוהות של המוצר.
•    החברות הגדולות יודעות שהן יכולות לקנות מאתנו מוצרי ליבה מצוינים, כקבלני משנה או מרכזי פיתוח ולכן מעדיפות אותנו.

ניתן לומר שאנו כרגע מאחורי הקלעים של שוק הצריכה העולמי.
.

מלקוח יצרני ללקוח סופי

בכדי שנוכל לעבור לקדמת הבמה יש צורך, כמובן, בייצוב המצב הגיאו-פוליטי, אבל גם ביכולת לפתח מוצרים סופיים ללקוח סופי.

בעידן שבו אנו לאחר אכזבת הדוט קום, הכיוון של הייטק כמוצר צריכה לשוק הפרטי יכול להיות הדרך הנכונה לשוק הסטארט אפ.
במגזר התוכנה יש אמנם בעיה של העתקות, אולם מודל ה-ASP ‏(Application Service Provider) יכול למנוע זאת, תוך שמירה על פרטיות נתוני הלקוחות.
מודל ה"חממה" יכול להישאר, אך הפעם הלקוחות יהיו בתי הכולבו וה-DEPOTS, יצרני מכוניות, אלקטרוניקה בידורית ועוד.
דוגמה טובה לכך היא חברת Friendly Robotics. החברה מייצרת מכסחת דשא רובוטית המבצעת את עבודתה ללא עזרת אדם, באמצעות חיישנים. על בסיס טכנולוגיה זו החברה תפתח גם מוצרים נוספים, כגון שואב אבק, ומפלסת שלג ביתית.

החברה מייצרת את המוצר בכללותו, כולל עיצוב מוצר יפה ואלגנטי. היא גם מכרה רישיון OEM לשימוש בטכנולוגיה לחברה אחרת, אך זאת במקביל למכירה באמצעות נציגויות ישירות (כולל האתר שלה) ומפיצים.
הקשר לישראל מוצנע, כמובן, ונזכר רק בתיאור קורות החיים של מנהלי החברה.

בעיני זו דוגמא יפה לחברה ישראלית שמוכנה להסתכן באומץ בייצור ושיווק עצמיים של מוצר צריכה עולמי.     נכון שהקשר הישראלי מוצנע, אבל אני מקווה שלכל הפחות על המוצר מוטבע Made in Israel.

חברה כגון Friendly Robotics ראוי שתהווה סמן לכיוון חדש למיזמי הייטק, אשר יביאו את התחכום של הטכנולוגיה הישראלית לבתים רבים בעולם – תוך התמקצעות בייצור לשוק הביתי, שיווק המוני, ושירות תומך.

אם יקומו מספיק מיזמים כאלה בזמן הקרוב, הם יהוו בסיס להקמת חברות מוצרי צריכה ישראליות-בינלאומיות, כאשר שלום אמת יתקיים באזורנו (אם כי נראה לי שיהיה יותר מהר וקל לבצע Relocation של ישראל לחוף המערבי…).

מיקרוסופט? מקרוסופט!

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

מיקרוסופט? מקרוסופט!

(פורסם ב-17/12/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)
.

אזהרת הרווח האחרונה של מיקרוסופט מחייבת אותנו לבחינה מחודשת של שוק ה-PC, בייחוד בעידן האינטרנט, דרך השחקן המרכזי בו.
אם הענק הג'ינג'י מרדמונד מתחיל לצלוע, כדאי לנו לבדוק לו את הסוליות.

דרך אגב, הבחירה של מנהל הכספים כמציג הדו"ח החריג כל כך היא מעניינת.
האם היו"ר והמנכ"ל מציגים רק הצלחות ומוצרים חדשים? או שמיקרוסופט רצתה להקטין בחשיבות הדו"ח על ידי שליחת דרג ב' לתת הסברים?

.
סוף המירוץ?

ההסבר המרכזי של מיקרוסופט הוא האטה עולמית בתחום ההוצאות של פרטים וחברות בתחום ה-PC.

ההנחה הרווחת בשוק היא שנמאס ממירוץ השדרוג הבלתי פוסק.
אגב, הנחה זו כבר מתרוצצת כמה שנים ללא עדויות בשטח.

יש איזו סימביוזה שיווקית בין יצרני החומרה ליצרני התוכנה.
סימביוזה הגורמת למוצרי החומרה והתוכנה לרוץ זה בעקבות זה במירוץ של יותר גדול ויותר חזק.

המעגל של "יותר כוח מעבד, יותר זכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" איפשר (גרר?) ליצרני התוכנה לנפח את התוכנות ומערכות ההפעלה לנפחים גדלים והולכים.
התוכנות השמינו?- צריך "יותר כוח מעבד, יותר זכרון, יותר נפח דיסק, יותר בזול" וחוזר חלילה.

זוכרים את הימים בראשית ה-MAC וה-PC, שתוכנות היו דורשות מספר מגות להתקנה וכמה KB בזכרון?
לא זוכרים? זה בסדר, אני מבין. ההתקנה של "אופיס 2000‏" ‏ עוד לא נגמרה. בסדר. תתרכזו בהתקדמות הקו הכחול.

למה קיים המירוץ הזה?
• יותר פונקציות ואפשרויות מאפשרות את התאמת התוכנה למגוון רחב יותר של לקוחות, ובכך למכור יותר, תחת שמות מותג מועטים יותר.
• רשימה ארוכה יותר של אפשרויות מוכרת יותר טוב. הלקוח קונה יותר סימני "וי" לעומת מוצרים אחרים תמורת כספו. הוא קונה את הפוטנציאל לשימוש. יש לו חופש בחירה.

אני בטוח שמעל ל-90% מהמשתמשים אינם משתמשים ביותר מ-20% מהאפשרויות במוצרים מסוג "אופיס" כי:
• אין להם צורך בפונקציות רבות, ולכן הם לא משתמשים בהן.
• הם לא למדו (ואולי גם לא רוצים / מפחדים ללמוד) את התוכנה, ולכן גם לא מנצלים את כל יכולותיה.

מניסיוני בעבודה בארגונים, אף אחד לא עושה בדיקות יעילות לאחר הרכישה. כמה זמן משתמש כל עובד בתוכנות השונות? באילו חלקים הוא משתמש בכל תוכנה? האם הוא מכיר את התוכנה? האם הוא עושה בה שימוש נכון? האם הארגון מרוויח, בסופו של דבר, משדרוגים?

כנראה שיותר חברות מתחילות להדק תקציבים ובהתאמה לשאול את השאלות האלו, בכדי לנצל טוב יותר את אשר כבר קיים ברשותן.
שדרוג כבר הוכיח שאינו מילת קסם לפתרון בעיות המחשוב של הארגון.

שיווק, שיווק, שיווק

רוב המחשבים האישיים בעולם מריצים מערכות הפעלה של מיקרוסופט, ובדרך כלל גם את אופיס. נקודה.

מיקרוסופט הוכיחה לעולם שלא חשובה הטכנולוגיה, חשוב השיווק.
טכנולוגיה טובה ללא שיווק טוב לא תגיע רחוק. טכנולוגיה בינונית עם שיווק מצוין תגיע מאוד רחוק.
היא הייתה הראשונה לנסות (ולהצליח) לפנות לשוק הביתי והעסקי הבינוני-קטן ללא התנשאות, תוך שיפור טכנולוגי מתמיד (כן, בפירוש. תשוו בין חלונות 3.11 מול 98 ובין NT 3.51 מול "חלונות 2000‏") ובמחירים סבירים (לפחות לשוק העסקי).
נכון, אפל היתה שם קודם, אבל היא התרכזה בלהיות אליטיסטית ומתנשאת, ולא עסקה בשיווק להמונים.

לזכותה של מיקרוסופט ייאמר שהיא עשתה בישראל (ובמדינות רבות בעולם) דבר חשוב שעזר לה לכבוש את השוק בצורה בלעדית – התאמה של התוכנות לשפה המקומית.
היא הוסיפה תמיכה בעברית, כולל תרגום הממשקים של מערכות ההפעלה והיישומים המשרדיים.
מצב זה לא נתן בידי הלקוחות בישראל (ובארצות רבות בעולם) אופציות מתחרות אחרות, בעיקר בתחום המחשוב הביתי.
מיקרוסופט גם דאגה לטפח כלי פיתוח שיתמכו במערכות ההפעלה שלה, ואף יזמה טכנולוגיות חדשות. היכולת שלה לטפח רשת של חברות, בתי תוכנה ומפתחים סביב הטכנולוגיות שלה נתנה לה אפשרות להציג עצמה כפלטפורמה מועדפת המעניקה ללקוחותיה מגוון והיצע עשירים למגוון מטלות, שאינם דווקא מבית מיקרוסופט.
בכך היא הצטיירה גם כ"תומכת" המעניקה פרנסה לשוק התוכנה, וגם כ"דמוקרטית" אשר אינה סוגרת עצמה בבלעדיות הקושרת את לקוחות אליה (בסגנון IBM) ומאפשר חופש בחירה ללקוחות.

המשפט של משרד המשפטים האמריקאי מול מיקרוסופט הוא רק בבחינת דגדוג. הטיעונים המועלים במשפט יכולים להתאים באותה הקלות גם לאורקל וסאן. לחץ עסקי והתניות שונות היו מאז ומעולם. פשוט חברות אלו לא רכשו להן מספיקות אויבים. עדיין.

מיקרוסופט היא כבר תופעה כלל עולמית, שקשה מאוד יהיה לעצור אותה רק בארה"ב. יפצלו אותה?- יופי, מדוזה – תקבלו שתיים במקום אחת.

המעניין הוא שהטיעון של אנשי היוניקס והלינוקס שהתוכנות שלהם נותנות את הכוח למשתמשים (כי התוכנה חינם וניתן לערוך בה שינויים) היא טענה קצרת רואי המגיעה עד לקצה מעבדת המחשבים.
יוניקס נותנת כוח למספר מצומצם של אנשים בעלי ידע מוקדם ויחסית גבוה בתחום המחשבים.
מיקרוסופט היא הראשונה שגרמה לתוכנות מחשב להיות מוצר צריכה.
היא נתנה למשתמשים רבים בעולם את היכולת להשתמש במחשב בצורה קלה, ידידותית, עם ריבוי שפות והרבה תוכנות צד ג' לבחירה. משתמשים אלו אינם בהכרח תמיד אנשים מתוחכמים או מלומדים במיוחד.
זה מתן כוח אמיתי. מיקרוסופט העניקה להם את האפשרות לאורייניות של המאה העשרים ואחת – שימוש במחשב.

בימים אלו, שמיקרוסופט מותקפת מכל כיוון – זה לא נעים להגיד את כל הדברים הללו – אבל הן עובדות שחייבים לעמוד בפניהן, ואי אפשר לקחת אותן ממיקרוסופט.

הפינגווין קופץ מהחלון?

עולם היוניקס תמיד הסתכל על מיקרוסופט ואפל בזלזול מהול בחמלה (ושוב – מתנשא) בידיעה שהוא היה קודם והוא זה שמניע את גרעין עולם העסקים העולמי ביחד עם המיינפריים.
יוניקס הוא מערכת ההפעלה של ה"מבינים", ה"גיקים" – מקצועני המחשב, הפריקים ואנשי המדע – שלהם הלימוד והאתגר הם דרך חיים ולא מטלה מעצבנת בדרך לביצוע המשימה.
למה להתעסק בקטנות כמו משתמשים ביתיים ומזכירות משרדיות?

עולם זה מאז ומעולם נע בין שני קצוות:
בקצה התחתון קיימות תוכנות חינם עם הרבה סוגים ועוצמה, אך מאוד לא ידידותיות, וללא גוף מרכזי לקידומן – ובקצה השני תוכנות (ולעתים גם חומרות תואמות) קצה עליון, של החברות הממוסדות (IBM, HP, SUN) – במחירים מסמרי שיער המיועדים לחברות הגדולות.

באמצע היה ואקום, לא היה יוניקס להמונים. ידידותי, קל לתפעול, עם ריבוי שפות, עם "אבא" הכולל הדרכה ותמיכה.

לינוקס היא הניסיון הראשון בעולם היוניקס לעשות את מה שמיקרוסופט עשתה לעולם התוכנה להמונים.
כבר כיום שותפות עסקיות של מיקרוסופט מאפשרות לרוכשים לקנות שרתים ולעיתים גם מחשבים ביתיים עם לינוקס, וכך גם יצרני תוכנות צד ג'.

המעניין הוא שאף אחת מחברות היוניקס המסחרי הותיקות (שהוזכרו לעיל) לא אימצה את לינוקס עד לכדי יצירת גרסה משלה (כמו שעשו בשביל שוק הלקוחות הגדולים), בכדי להתמודד מול מיקרוסופט עם גב חזק של חברה בעלת מוניטין ויכולת.
הנקודה היא שהחברות האלו כנראה אף פעם לא באמת רצו ל"ללכלך" את הידיים בשיווק מערכת הפעלה ויישומים להמונים, תוך תיאום בלתי פוסק עם יצרני חומרה ותוכנה אחרים.
נוח להם ליצור את המוצרים הייחודים להן, בשליטתן המלאה, ולזרוק בוץ על מיקרוסופט.
IBM היתה היחידה שהעזה וניסתה פעם עם OS/2 (שמשום מה היא מסרבת להרוג או לקדם) ונכוותה. היא אולי היחידה שיש סיכוי שתנסה לקדם לינוקס להמונים – גם כי היא לא ממש מחויבת למיקרוסופט, ואולי גם בכדי להחזיר לה על הבגידה בברית ה-OS/2. מה שנקרא "רוצים, אבל פוחדים".

וכאשר הגדולים שותקים, הקטנים מנסים.
מספר מפיצים ומפתחים החלו למלא את הואקום של החברות הגדולות על ידי נטילת תפקיד מרכזי יותר בקידום הלינוקס על ידי פיתוח גרסאות ממותגות שלה.
המיתוג עובר גם לתחומים שמעבר לכוסות וחולצות – יש אפילו כרטיס אשראי של לינוקס…

מצד החומרה הצליחה לינוקס למשוך יצרנים לא מעטים, ובתוכם גם יצרנים עולמיים כמו Compaq, HP, DELL, אם כי אלו לא ממש לוקחים סיכון ומתרכזים בעיקר בתחום השרתים.

יש כאן תהליך מעניין (ביחס למוצרים ממותגים למכירה):
מיקרוסופט התחילה את דרכה "למטה" במחשוב האישי להמונים, ומפלסת את דרכה "למעלה", למשאבי המחשוב של החברות הגדולות דרך שרתי "חלונות 2000‏".
לעומתה, יוניקס התחילה מ"למעלה" וכעת מנסה את דרכה "למטה", אם כי ללא יד מכוונת מרכזית ומשאבים מספיקים.

לדעתי לינוקס תצליח להתרומם ולהוות תחרות למיקרוסופט רק אם חברה עולמית תתמוך בה בכל הכוח, ותשקיע בה בשיטות של מיקרוסופט, כפי שהוזכרו לעיל, בכדי ליצור מסה קריטית בשוק.

האם ניפול ברשת?

אסטרטגית ה-NET‏. היא הדבר המעניין ביותר שקורה במיקרוסופט כיום.

מיקרוסופט, שהייתה מחלוצות המחשוב האישי ו"כוח לאנשים", מתחילה בסיבוב של 180 מעלות חזרה למודל המחשוב המרכזי של ימי המיינפריים, אבל דרך האינטרנט.
מיקרוסופט למעשה מקיימת כעת את מה שסאן אמרה מזמן: הרשת היא המחשב, בשילוב עם מודל ה-ASP – רק שהיא עושה זאת בדרכה שלה.

הטענה המרכזית באסטרטגית ה-NET היא כזו:
עיקר התוכנה והמידע יהיה על שרתים באינטרנט / אינטראנט, והמשתמש יגיע אליהם דרך דפדפן.

היתרונות ללקוח:
• יש צורך רק במערכת הפעלה מינימלית בכדי לבצע תקשורת לאינטרנט ולהפעיל דפדפן (ובהתאמה – חומרה מינימלית ופשוטה).
• הלקוח אינו צריך לתחזק חומרה ומערכת הפעלה מסובכות ויקרות בצד שלו.
• השדרוגים נעשים באחריות נותן השירות.
• מתקיימת יכולת להשכיר תוכנה לזמן נתון ו / או שימוש בפונקציות נדרשות בלבד.
• התחברות לשימוש מכל מקום מחובר בעולם, בכל זמן.

היתרונות לארגונים:
• השדרוג הוא רק בשרת, אין צורך בהפצת תוכנה.
• ניתן לתחזק ולרכוש חומרה חלשה יחסית, אשר תפעיל מערכת הפעלה מינימלית.
• ניתן לתחזק כמה גרסאות לכל תוכנה, כל אחת בקישור שונה (URL).
• שליטה מלאה בממשק ובתוכנות שהעובד מקבל.
• יכולת השכרת תוכנה, כנזכר לעיל.
• חיבור כל התקן תומך IP ודפדפן (ניידים, PDA) לשימוש בתוכנה.

מודל זה הינו תחילתה של אפשרות לסיום המחשוב האישי, כפי שהוא מוכר לנו כיום.

ראשית, כבר כיום, משמשת רשת האינטרנט כערוץ הפצה חלופי לרשת ההפצה הפיזית של מערך המפיצים והמשווקים.
ביצוע DOWNLOAD הוא מהיר, ישיר ויעיל. פערי התיווך נחסכים (בעיקר מהיצרן, פחות מהצרכן).
כל מה שניתן להמרה לפורמט דיגיטלי בנפח סביר – אין שום סיבה שייארז בצורה פיזית, ויעבור ידיים רבות על פני העולם – כאשר הוא הרכישה יכולה להתבצע תוך דקות, והמשלוח תוך שעות.

אסטרטגית ה-NET מסמנת את השלב הבא:
מיקרוסופט למעשה תוכל להגיד לנו – אין יותר אופיס אישי. תכנסו לאתר שלי, תרשמו, תשלמו ויש לכם קישור לאופיס שלכם, דרך הדפדפן.
ניסויים באופיס שכזה כבר התקיימו.

אסטרטגיה זו תלויה במידה רבה ביכולתה של מיקרוסופט לשכנע את הלקוחות הפרטיים להפקיד את המידע שבידם בידי "מישהו" באינטרנט (או רק להשתמש באינטרנט כממשק, והמידע יישמר מקומית במחשב שלהם) במקום לשמור על סביבת המחשוב האישי שלהם, במחיר רכישה יקר ותחזוקה לא פשוטה.

ארגונים מסחריים, בייחוד כאלו אשר חרדים למידע שלהם – ישתפו פעולה עם אסטרטגיה זו רק על ידי רכישת הטכנולוגיה לשימוש פנימי, ולא דרך האינטרנט.
להם יש כאן כמעט רק יתרונות.
יתרונות דומים יש גם ב-WinFrame של Citrix (ובגרסה של מיקרוסופט, Windows Terminal, שהיא גרסה מופחתת של WinFrame, תחת רישוי של Citrix), אולם מיקרוסופט לא רוצה להיות תלויה ב-Citrix, אלא להוביל דרך משלה.
Citrix מצדה לא יושבת בחיבוק ידיים, ומציעה את הטכנולוגיה שלה כפתרון ASP ‏(Application Service Provider) שכבר מוכח ועובד הלכה למעשה בארגונים רבים (ואם מיקרוסופט קנתה רישיון לשימוש, אז זו הוכחה מספיק טובה ליעילות הפתרון).

למיקרוסופט יש יכולת אדירה לקחת רעיונות של אחרים, לאחר שכבר הוכיחו עצמם כנכונים ויעילים – ולאמץ אותם לעצמה כאילו היא המציאה אותם והם היו שלה מאז ומעולם.
זה מתחיל מאפל, דרך OS/2, citrix ועד לחזון מחשב הרשת של SUN.

אסטרטגיה זו תקבע במידה רבה את עתידה של החברה, מאחר והיא פונה למעשה כנגד המקורות של מיקרוסופט עצמה – מהם התחילה ומהם שאבה את הצידוק ל"אידאולוגיה" של התוכנות שלה.
אסטרטגיה זו (ASP למעשה) היא גם תחום בתולי למדי, שלאף חברה בעולם (אולי, במידה מסוימת, למעט Citrix) אין יתרון ברור, לקוחות וטכנולוגיה – כך שניצחונה של מיקרוסופט אינו מובטח.

כמובן שכל זה לא יקרה ביום אחד, ואולי גם לא יחסל לחלוטין את עסקי התוכנות האישיות, אבל זה שינוי מדיניות יסודי ביותר.
מי שחשש ממיקרוסופט כמוכרת תוכנות בנפרד לעולם, בהחלט יפחד ממנה בתפקיד המיינפריים המרכזי של העולם.

רשימת קניות

אחד המקומות המעניינים ביותר לבחינת כיוונים עתידים של חברה הוא תחום ההשקעות והרכישות שלה.
תחום זה יכול להעיד על אחד משניים: או שהחברה רוצה לקבור משהו (או מישהו – כמו ש"מכבי תל-אביב" בכדורסל רוכשת שחקני ספסל בסגנון "תתייבש אצלי על הספסל – רק אל תקלע לי לסל") או שהיא רוצה לקנות טכנולוגיה / מוצר / פטנט מן המוכן.
שימו לב לקצב – אין חודש בלי פעילות, ובדרך כלל בכל חודש יש כמה פעילויות.

שימו לב להשקעה של ה-2 באוקטובר – מיקרוסופט משקיעה ב…קורל לצורך פעילות משותפת באסטרטגית ה-NET של מיקרוסופט. קורל היא מציקה קטנה לתחום האופיס, אשר יצרה גרסה משלה ללינוקס וגם הסבה את התוכנות המשרדיות שלה לתצורת לינוקס. האם סיפור מלכודת הדבש לאפל עומד לחזור על עצמו?

לא לחינם מיקרוסופט לא בדיוק מתקפלת מול משרד המשפטים האמריקאי. אני חושב שאנחנו לא כל כך מעריכים נכונה את הגודל והכוח של החברה זו.

פעם אמר לי מישהו: "אם אין לך מתחרה – תקים לעצמך אחד, אפילו מדומה". המשפט הזה נאמר בהקשר לתחום הסטארט-אפ, אולם נראה שזו בהחלט יכולה להיות הטעות של מיקרוסופט.
פיצול מרצון יכול להגדיל את רווחיה מצד אחד ולהציג אותה כפחות ריכוזית ומאיימת מן הצד השני.

כפי שהדברים נראים כיום – הדבר היחיד שיכול לפגוע במיקרוסופט, היא מיקרוסופט עצמה.