אוג 16

נכתב ע"י איתן ביום יום שבת, 16 באוגוסט, 2008 בשעה 17:45
ניתן לעקוב אחר התגובות דרך RSS 2.0. ניתן להשאיר תגובה, או לטרקבק מאתרך.

הקדמה הכרחית:
לפני שנים רבות, בשנות הבועה העליזות, בין 2000 ל-2001, העלו אותי עורכי Themarker.com ממגיב קבוע לכותב אורח.
23 טורים פרסמתי שם, עד שתלאות החיים לא אפשרו לי עוד לעמוד בקצב של טור בשבוע, ונאלצתי להפסיק.
הטורים פורסמו שם בהתחלה באופן חופשי, ולאחר מכן הפכו, לתקופה ארוכה, למוצר שיש לרכוש בטבין ותקילין, אך לאחרונה הם חזרו להופיע בחינם.

בתקופה שהטורים היו סגורים לרכישה בתשלום, הספקתי להעלות חלק מהם לאתר שלי ב"רשימות", אולם לא הספקתי את כולם. מכיוון שרובם עוסקים בטכנולוגיה, מחשבים, אינטרנט ותקשורת – רובם יועלו לאתר זה. השאר, חלקם הקטן, עוסקים באבטחת מידע, והם יועלו במסגרת קטגוריה ייחודית בבלוג אבטחת המידע שלי.

אני אעלה אותם לפי סדר הופעתם הכרונולוגי.

כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

כתוב(ת) ברוח

(פורסם ב-26/11/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)

אם היו אומרים לכם לגור כל יום במקום אחר, הייתם מסכימים?
קרוב לוודאי שלא (וגם הייתם מוסיפים קללה עסיסית ותנועת יד מאיימת).

אבל זה בדיוק מה שקורה כיום כאשר אתם מתחברים לאינטרנט (בחיבור בחיוג).
בכל התקשרות לספק האינטרנט שלכם אתם מקבלים כתובת IP שונה ואקראית.זה לא ממש מטריד אתכם, נכון?- העיקר שאפשר להתחבר לכל מקום באינטרנט.
למה זה לא חשוב לנו לקבל כתובת קבועה? הרי אנחנו לא עסק?

אם חשבתם שיש יתרון בכך שהכתובת המשתנה הזו מעניקה לכם אנונימיות ומתירה לכם לעשות ככל העולה על רוחכם?- תשכחו מזה.
בנוסף לכתובת ה-IP "מעניק" לכם ספק הגישה גם כתובת שמית ייחודית, שאינה קשורה לשם המחשב שלכם בפועל (כך שאם שם המחשב שלכם הוא notyourbusiness – איש לא יוכל ליהנות משנינותכם).
השם בדרך כלל כולל את שם הספק, שרת הגישה אליו התחברתם ומספר סידורי.
הכתובת והשם נשמרים בקבצי הרישום של הספק, וכך גם ברישומים של רבים מהאתרים אליהם אתם נכנסים.
כל גולש המבין מעט ב-TCP/IP יכול לגלות שם זה, לגלוש מיד לאתר הבית של הספק שלכם, ולספר לו מה עשיתם.
עשיתם בעיות? התנהגתם לא יפה? התלוננו עליכם?- בזריזות רבה הספק יפנה אליכם אצבע מאשימה, ויהיה לכם קשה מאוד להכחיש.

בעתיד הקרוב, כאשר נתחבר בחיבור קבוע – אין סיבה שגם כתובתנו באינטרנט לא תהיה קבועה. למעשה, היא בהכרח תהיה קבועה.
אופנת ה-Peer to Peer, שהציתה נאפסטר, תאפשר לכם לבצע את כל הפעולות ללא תיווך, הן מהמחשב החוצה והן מבחוץ פנימה:
1. הפעולות הרגילות של העברת קבצים, דואל, שיחות מקוונות (טקסט, קול, וידיאו).
2. תוכלו להתקשר למחשב שלכם מחברים או מהעבודה (או מכל מקום אחר בעולם) ולעשות הכל. אפילו תוכלו להשתלט מרחוק על המחשב ולעבוד עליו כאילו אתם יושבים מולו.
3. כעת גם יוכל המחשב שלכם להיות שרת לכל מטרה ולכל דיכפין: דואל, אתר בית ועוד.

רק שעתיד לחוד והווה לחוד.
כיום יש אפשרות להתחבר עם מודם ללא הגבלת זמן. אבל לקוח פרטי שרוצה כתובת קבועה – צריך לשלם בשבילה מאות דולרים.
היפה בכל העניין שכעת לא יהיה לספקים ברירה – הם יאלצו לספק לכל לקוח המתחבר בחיבור קבוע – כתובת IP קבועה כחלק מההתקשרות.

החוסר בכתובת קבועה השאיר עד היום את הכוח בידי ספק הגישה, חברות השירותים והאתרים הייעודיים: "רוצה כתובת קבועה? רוצה אתר קבוע? דוא"ל?- בוא תקנה אצלנו. אנחנו נדאג לך". לא הייתה שום אפשרות להקים נוכחות וירטואלית קבועה ומכובדת בכוחות עצמנו – בביתנו ובשליטתנו המלאה, או עם עזרה מעטה מבחוץ.
מצב זה גורם לבעיות רבות למשתמש הפרטי:
1. המידע שלך תמיד מאוחסן "בחוץ". באחריות זרים, במקום כלשהוא בעולם. החברה נסגרה? נעלמה? אין לך גיבוי? – Hasta La Vista, Baby !
2. המידע הוא לא רק שלך. אתה לא יודע מי עוד צופה בו / מעתיק אותו. יש הסכם פרטיות? קראת אותו? אתה יכול לפקח שהוא מתבצע? – גורנישט. גם אמזון ה"מכובדת" לא מזמן ניסתה להכריז שהמידע שבידיה על לקוחותיה הוא למעשה שלה וניתן למכירה (גם YAHOO עשתה דבר דומה לגבי אתרי בית של משתמשים עם רכישת GeoCities). כלומר, "שלך – שלי, שלי – שלי".
3. אתה לא מתנהג יפה?- ספק האתר לא חושב שאתה מספיק מוסרי לטעם עורכי הדין שלו?- אתה היסטוריה. תמצא לך מקום אחר.
4. הספק מעלה מחירים, משנה תנאים?- זכותו. רק שלך אין תמיד (יותר נכון – תמיד אין) כוח להתחיל לקרוא לחברת ההובלות ולהתחיל את כל הווג'רס של העברת האתר, כתובתו, כתובות הדואל הנלוות ועוד.

מצב שכזה מונע פלורליזם אמיתי ברשת, אשר יאפשר לכל אדם או משפחה להקים להם נוכחות וירטואלית בשליטתם המלאה. כך גם נמנעת האפשרות להקמת עסק ביתי וירטואלי עצמאי לחלוטין (מלבד הגישה ההכרחית לרשת).

אין ספק שהחזקת אתר ותוכנות שרתים בבתים ובעסקים ביתיים אינה הדבר הכי פשוט וזול בעולם – אבל לא כל דבר חייב להיות ברמה של חברה בינלאומית, יש הרבה גוונים בדרך. אף אחד לא מבטיח לכם שהאתר שלכם אצל ספק הגישה בהכרח מתוחזק טוב יותר או מוצג יותר מהר לגולש.

השאלה פה היא שאלה של שליטה, עצמאות ואחריות – יש להן מחיר, אך הן שוות הרבה.

אבל, חברות מסחריות לא מוותרות בקלות.
ספקי גישה בחו"ל (ויש להניח שהנוהג יאומץ גם בארץ) אוסרים, כחלק מהסכם ההתקשרות, על בעלי חיבור קבוע – להקים שרתים לגולשים מהאינטרנט באתר הפיזי של הלקוח.
למה? הטיעון נשמע הגיוני – "אנו רוצים להבטיח מהירות גלישה לכם ולשאר הגולשים ולמנוע עומס על הרשת שלנו". בולשיט. הן רוצות לשמור את הכוח והכסף אצלן.
הרי החברות לא מתחייבות, משפטית, למהירות גלישה. מסיבה פשוטה – הן כיום לא יכולות ולא ערוכות לקיים הבטחה שכזו.
המסע שעובר המידע בינכם לבין אתר או גולש אחר בעולם עובר דרך ארוכה – חברת התקשורת שלכם, ספק האינטרנט, ספק הגישה הבינלאומי המחבר את ישראל לעולם, ספק הגישה של היעד וחברת התקשורת של היעד. אין גוף בעולם היום שיכול להבטיח מהירות גלישה מקצה לקצה באינטרנט.
אם הן מבטיחות לנו (לפחות בפרסומות) מהירויות גלישה מסוימות – אז מה אכפת להן מה אנו עושים במהירויות האלו – גולשים באתרים או מניחים לגולשים אחרים לחפור באתר שלנו?
יש לכן עומס? – תשדרגו את ציוד התקשורת שלכן.

ככל שספקיות הגישה יעברו יותר מהר לתמחור על פי כמות מידע (מהירות גלישה (Upload או Download) או כמות המידע המועבר בפרק זמן) ולא על פי משך זמן ההתחברות (כי במילא החיבור יהיה קבוע) – יילקח מהן התירוץ של "אתם גורמים לפקקים".

ויש כמובן את הנקודה העקרונית של סמכות התוכן:
מי הסמיך את ספקי הגישה להיות צנזורים וקובעי אמות מוסר?
כיום אני לא יכול לפתוח אתר הורדת קבצים (FTP) במחשב שלי? שרת דואר?
אם אני משתמש בנאפסטר אז אני למעשה מקים שרת. אני פושע?
אם למישהו יש בעיה עם התכנים שאני מעביר ברשת – תפנו אותו למשטרת ישראל ושיתלונן. הספקים הם לא גוף חוקר, שופט ומבצע.
ספקי הגישה שכחו שהם רק צנרת. זה כמו ש"בזק" תנתק לי את הקו אם הטרדתי או קיללתי מישהו בטלפון.

אנו כיום יותר מדי סלחנים ומקבלים ללא תנאי את השתלטנות של ספקי הגישה.
הם לא רוצים שתתנתקו מהשירותים שלהם, אבל שתתנהגו לפי הקוד שלהן.
אני מעודד אתכם לקרוא את הסכמי ההתקשרות ביניכם לבין ספקי הגישה שלכם – תופתעו עד כמה הם לא מחויבים כלפיכם, ועד כמה אתם חייבים להם (עוכרי דין, אתם יודעים).

המסמך המשפטי היחיד שמצאתי הוא תנאי שימוש לניסוי שערכה "בזק" ב-ADSL, ללקוחות "אינטרנט זהב". (היה כאן קישור למסמך המקורי אבל הוא לא זמין נכון לבדיקה שערכתי ב-2.11.13).

ניסיתי נואשות למצוא באתרים של הספקים הגדולים בישראל את הסכם ההתקשרות, ההסכם המשפטי המחייב עליו את חותמים בכדי לבצע התחברות.
זה הרי מה שבעצם אנחנו קונים. לא מצאתי. מעניין למה.

גרועחלשבסדרטובמצוין (איש לא דירג תוכן זה עדיין. היו אתם הראשונים!)
Loading...

Share via email
Share on Tumblr Share


כתיבת תגובה