מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

שירת הסרסור

(פורסם ב-28/1/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות.
הטקסט המופיע כאן הוא המקורי, הטקסט באתר קוצר לבקשת האתר)
.

לא מזמן קראנו על ניסיון ההתאגדות של עובדי אתר "אמזון" לשיפור תנאי עבודתם. ההתאגדות הזו נתקלה בביטול וזלזול מצד קהילת ההיי-טק בנימוקים שאלו לא עובדי הייטק "אמיתיים" (אלא אורזים ומחסנאים) וכי אין סיכוי להתארגנות כזו בשוק ההייטק הבנוי על חוזים אישיים ותנאים מפליגים (לפחות לחלק מהעובדים).
ההתרחשות הזו התקיימה דקות ספורות לפני מפולת הדוט.קום הנוכחית, שגרמה לעובדים רבים בענפי המחשב לחשוב שנית האם הם באמת שונים כל כך מעובדי "אמזון" ה"נחותים"?

אין ספק שהיסטרית ההייטק והסטארט אפים יצרה שוק עבודה פרוע למדי, שחיזק מגמות קיימות (כמו חברות השמה) או ייבא שיטות נלוזות (כמו אאוטסורסינג) שמפחידות את העובדים לפחות כמו השפם הסטליניסטי של עמיר פרץ (יש דימיון, חייבים להודות).
.

המתווך

חברות ההשמה היו מאז ומעולם, פשוט קראו להן חברות כח-אדם, רק שזה לא נשמע יפה להייטק, והשמה נשמע יותר עדין ואלגנטי מעל גבי הסושי. חברת השמה היא בדרך כלל לא יותר מנתב של קורות חיים.

מניסיוני האישי רבות מהן אפילו לא טורחות לזמן את המועמד לראיון, מעטות עושות זאת (או מסתפקות בראיון טלפוני ממצה) ועד היום לא נתקלתי בחברה ששלחת מועמד (כן, זה הכינוי שלנו. הלקוחות הם אלו שמשלמים – החברות) מרצונה לבחינות חיצוניות בכדי להציג לחברות דיוקן מלא יותר של העובד.

חברות אלו צריכות להתאים בין העובד לחברה, כך שהן למעשה מתווכות או "שדכניות". החברות עובדות על אחוזים – בדרך כלל בגובה משכורת אחת של העובד, כל עוד הוא נשאר בחברה לפחות את שלושת חודשי העבודה הראשונים. מכאן יוצא שלחברות אלו יש אינטרס מובהק בחימום שוק העבודה והעובדים – הן מרוויחות מתנועת העובדים בין חברות ומסיכומי שכר גבוהים יותר (לכן גם צריך להזהר מסקרי השכר שהן מפרסמות).
חברות ההשמה, מעצם היותן מתווכות, הן בגדר "רע הכרחי" בשוק העבודה ומאחר והן מהוות נקודות ריכוז של קורות חיים מול משרות ומונעות את הצורך של מועמד לפנות לכל החברות ולהיפך מצד החברות. יחסית לשם הרע של מתווכי נדל"ן הרי שאנו, העובדים, מקבלים יחס טוב יותר מצדם של המתווכים בתחום העבודה, ולו כי אסור להם לגבות מאתנו כסף וגם כי יש להם אינטרס שנסגור חוזה עם משכורת גבוהה ככל שניתן.
.

הסרסור

לפני מספר שבועות נפגשתי עם בכיר בחברת אאוטסורסינג ולפני שהתעמקנו בעיסוקו שאלתי אותו האם החברה בה הוא עובד עוסקת בהשמה או באאוטסורסינג?- הבחור היתמם כראוי למעמדו, ושאל אותי "מה ההבדל?" – "הראשון מתווך והשני סרסור", היתה תשובתי הכנה.

למה סרסור? כל מי שעובד באאוטסורסינג – רק מעצם העובדה שאתה מגיע לעבודה בבוקר, אצל לקוח של החברה שלך – חברת האאוטסורסינג  מרוויחה עליך כסף. נקודה.

שיטה זו, שהגיעה מתחום קבלני כח-האדם, פורחת כעת בשוק עבדי המחשב. בשיטה הזו אין כמעט שום הבדל בעקרונות ההעסקה בין מתכנת לעובד ניקיון (מלבד, כמובן, רמות שכר ויחס קצת יותר טוב).

הקשר שלך לחברת האם שלך הוא במקרה הרע תלוש משכורת בלבד ובמקרה הטוב ביקור או טלפון מהאחראי המקצועי, מפגש רבעוני עם המנהלים ושאר העובדים (מי הם בכלל?) לסיכומים והרצאות וחופשה שנתית משותפת (מי האנשים האלה?). לגיון הזרים.

בעולם העבודה ה"מסורתי" – אדם היה עובד בחברה, למען החברה, במתקני החברה. הייתה שייכות כלשהיא, מטרה משותפת, פנים מוכרות.
הרי אנו נמצאים בעבודה יותר מאשר בביתנו. אנו רואים את שותפינו לעבודה יותר מאשר את משפחתנו. רוב חיינו הבוגרים עוברים בעבודה – לא מן הראוי שנרצה לשהות בסביבה שאנו מרגישים טוב עימה, שנרגיש שעבודתו תורמת ומקדמת?
אחד הממריצים הטובים ביותר לעובד – ההזדהות עם מקום העבודה וגם ה"אבהות" של המנהלים לא קיימת באאוטסורסינג.

בשיטת האאוטסורסינג העובד הופך למשאב נייד, הנמכר לכל המרבה במחיר (לעיתים פשוטו כמשמעו – יש לקוחות של חברות אאוטסורסינג שהיו מרוצים מעובד חיצוני, וביקשו להעסיק אותו בעצמם, והתבצע תהליך מכר שבו הועבר החוזה שלו בין החברות. לא לדאוג – כסף החליף ידיים. לא לדאוג – לא ידי העובד).

יש אפילו התחכמות נוספת – אאוטסורסינג פרטי. חברות שרוצות לשלוט בעבדים שלהן טוב יותר, יוצרות קשר עם חברות צד ג', המעסיקות באופן רשמי את העובדים כעובדי קבלן חיצוני (ומקבלות עמלה, כמובן), אך למעשה העובדים עובדים רק במקום אחד. בכך מרוויחות החברות עובדים שהם למעשה שלהן – אך רשמית שייכים לחברה אחרת.
.

חישובי כדאיות

לי אישית, לא ברור מה מרוויחות מכך החברות השוכרות את שירות האאוטסורסינג. ייתכן ויש שיקולי תקציב או הצגת תקציב, תקנים, מיסוי וכיוצא באלה – אני לא מכיר סוגיה זו. אולי מי מהקוראים יוכל להאיר את עינינו ולהוסיף תגובה.

אאוטסורסינג הוא בהחלט פתרון טוב ומתאים לחברות קטנות: עורכי-דין, רואי-חשבון וכדומה. הם צריכים מדי פעם ייעוץ, התקנות ותחזוקה ואינם צריכים איש מחשב במשרה מלאה.

מצד החברות הבינוניות-גדולות, אני יכול להבין חברה אשר צריכה לפתח לעצמה תוכנה ייחודית, ואין לה באופן שוטף משאבים ליצירת התוכנה. אבל חברות אשר צריכות אנשי מחשוב ומשאבי מחשוב באופן שוטף – למה שיסתמכו על מקורות חיצוניים? משאבי המחשוב הופכים להיות יותר ויותר מקור הכוח והקיום של הארגונים, והעברתם לידי חברה חיצונית מבטיחה עובדים שאינם נאמנים לארגון, אינם מזדהים עימו, בעיות של מסגרות תקציב, ותקשורת מתמדת עם צד ג' בכדי לבצע את המשימות.

בואו ונניח כי בכדי לקיים ארגון מסוים צריך X משאבי מחשוב ו-Y כח אדם. אם הארגון היה מכיל במסגרתו את כל אלה – הוא היה משלם Z.
במידה והוא מעביר את כל הפעילות לאחריות חברת אאוטסורסינג – הרי עדיין צריך לעמוד במטרות, ויש להניח שהעלות האוביקטיבית נשארת קבועה. אבל, בנוסף – חברת האאוטסורסינג צריכה להרוויח ו"לגזור את הקופון" שלה = הוצאות גדולות יותר בכדי להשיג את אותן המטרות. אז איפה פה הרווח של החברה השוכרת?
.

טיעונים וטענות

בואו וניקח כדוגמה את חברת IBM Global Services (לשעבר "תדיראן מערכות מידע"), שהיא חברה גדולה לאאוטסורסינג. באתר שלה יש דף המסביר ללקוח אפשרי למה כדאי להשתמש באאוטסורסינג. בואו נעבור על הטענות הללו:

התמקדות הארגון בליבת העסקים (מושג חזק, אה?): יפסיקו לבלבל לי, המנכ"ל, את השכל, בנושאי מחשוב. הכל יתקתק כמו שצריך, ויהיה לי פחות סמנכ"ל…". הניסיון להציג מחשוב כשירות שאין לו שום קשר ישיר לפעילות הארגון (כמו מיזוג אויר או ניקיון) הוא אחיזת עיניים מסוכנת. גופים היכולים להרשות לעצמם לממן אאוטסורסינג מסיבי הם כאלו שבד"כ מאוד תלויים במחשוב, והוא חלק בלתי נפרד מ"ליבת העסקים" שלהם, ועל כן הם מאוד ירצו לשמור אותו תחת כנפיהם.

אבטחת איכות ורמת שירות: אחד הדברים הקשים ביותר הוא לעמוד בזמנים ובתפוקות מדידות בנושאי מחשוב. אני מכיר מעט מאוד פרויקטים שעמדו בשילוב של מועד הסיום ועמידה ביעדים (ובד"כ הם ניתנו על ידי גופים חיצוניים). הנקודה היא שלאחר שכבר שכרת את שירותי האאוטסורסינג – הרבה לא תוכל להתווכח איתם, הם מחזיקים אותך ב"מקומות הקדושים".

חיזוי ובקרת עלויות: אין ספק שנושאי מחשוב הם "זוללי משאבים". מאוד קשה לסגור שנה מראש תקציב לביצוע. או שחורגים ממנו לבסוף, או שמראש מגדירים רשמית סכום מסוים, ולמעשה משתמשים בסכום גדול יותר המכיל רזרבות. ברור שניתן להגדיר מראש תקציב, השאלה היא האם ספק האאוטסורסינג יכול לעמוד ביעדים במסגרת של מחירים שקרוב לוודאי יעלו במהלך התקופה. המחיר הוא ירידה באיכות וכמות המשאבים – רק שלחברה השוכרת אין בדרך כלל שום דרך לדעת זאת בצורה חד-משמעית, וגם אם כן, "המקומות הקדושים" עדיין מוחזקים.

הקטנת סיכונים: ניסוח סעיף זה קצת פתלתל, אך בעיקרו אומר: למרות הסעיף הקודם, אנחנו גמישים, נלך לקראתך – המצב קשה? נוריד ביחד עלויות ותפוקות. יופי, כאילו שארגון לא יודע לבד לקצץ בהוצאות.

גמישות מירבית: "שינויים בתדירות גבוהה" – זה לא נוגד קצת את נושאי "אבטחת איכות ורמת שירות" ו"חיזוי ובקרת עלויות"? חברת האאוטסורסינג מבטיחה לך – יתהפך העולם, אתה תקבל את מה שסיכמנו במחיר שסיכמנו. כמו חברת ביטוח. אנחנו נסבסד אותך…
בטח שמתם לב ש"איגודים מקצועיים" מודגש. אוי כמה שזה מפחיד מנהלים. אך אל דאגה, בחברת אאוטסורסינג אין כזה דבר, אצלך לא ישבתו – יש בעיות? נביא לך "בורג" אחר.

יתרונות טכנולוגיים ותפעוליים: זה כנראה הסעיף היחיד שמגלם ייתרון אמיתי ללקוחות – וגם זאת בתנאי שחברת האאוטסורסינג  היא מספיק גדולה ורצינית, ואכן תספק ללקוח אנשים טובים.
מה שבדרך כלל קורה הוא ההיררכיה הרגילה – העובדים ה"בסדר" והפחות יקרים עובדים אצל הלקוחות. מעליהם יש את המומחים היקרים יותר המסתובבים בין הלקוחות ומבצעים ייעוץ, עזרת קו שני לאנשי השטח וכיבוי שריפות.

אבטחת מידע: סעיף די סטנדרטי ולא בלעדי לחברות אאוטסורסינג – הוא אמור להיות בתוקף גם לגבי עובדים של הלקוח. אני חושב שמנהל היה מעדיף לקבל "נאמנות מלאה" מאשר "אוביקטיביות מלאה". נאמנות מעניקה מקדם טוב יותר לאבטחת מידע מאחר ושלמות החברה והצלחתה הם יעד גם של העובד. נאמנות לרוב גם שווה לאיכפתיות שהיא תכונה יותר אקטיבית ויוזמת בנושאי אבטחת מידע מאשר אוביקטיביות.
עובד אאוטסורסינג היום אצלך, מחר במקום אחר, וכל הידע על נושאי האבטחה הייחודים לארגון נשארו אצלו (ומניסיוני – לא תמיד ולא במהירות משנים את הגדרות האבטחה לאחר עזיבת עובדי מפתח). נכון שהוא חתם על חוזה סודיות, אבל…
.

תמיד תצעד לבד

הניתוק בין מקור המשכורת למקום העבודה יוצר תחושה אצל העובד ש"לאף אחד לא אכפת ממני ולא דואגים לי" והרגשה של "משאב" ולא של אדם בעל ערך.
אין הרגשה יותר של "OutSider" (לא מצאתי מילה עברית מתאימה. אולי "חוצן" או "חייזר"?) מאשר להיות עובד חיצוני בחברה שוכרת, להשקיע בה "את הנשמה" – ואח"כ לראות את הכינוסים המשותפים, המתנות, הבונוסים והקידומים בחברה, ורק אתה לא משתתף. או שסתם לא תסתדר עם מישהו, וידרשו את העברתך מאתר הלקוח (פיטורים וירטואלים).
אתה רק נותן. לא מקבל ולא שייך. אתה למעשה מפרנס צד שלישי, נסתר.
יותר מכך – עבודתך מפרנסת בעצם שני גופים – חברת האאוטסורסינג והלקוח. אכן התקדמות ביחס להעסקה "מסורתית" בה פרנסת רק את החברה בה אתה עובד. הניצולת עלתה.

אין ספק שהכח עומד לצד החברות. העובדים צריכים להתפרנס, לפרנס משפחות ואין להם כסף וזמן למאבקים ועורכי דין.

החוק החדש שחוקק לאחרונה ביוזמת יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, בנושא קבלני כח האדם, בהחלט מתאים גם לתחום האאוטסורסינג.
הכנסת עובד לעבודה והזמן הנדרש לקבלת תפוקה ממשית מעבודתו צורכים זמן רב בתחום המחשוב – ותקופה של תשעה חודשים (במידה וחברת האאוטסורסינג לא מעונינת שהעובד יעבור להיות עובד של הלקוח) אינה מאפשרת בסיס עבודה תקין לאף אחד מהצדדים: הלקוח, העובד וחברת האאוטסורסינג.
נראה כי חוק זה שומט את הבסיס החוקי והמעשי לעיקר קיומן של חברות אלו, אולם כפי שאנו יודעים מנסיון העבר – אף חברה לא תרים ידיים בלי מאבק ישיר או קומבינה עוקפת.

אני חושב שלהסתדרות יש כיום הזדמנות נדירה לצרף אליה גם את עובדי המחשוב: נפילת חברות הדוט.קום, חברות האאוטסורסינג, הפיטורים ההמוניים (ECI וטלרד לדוגמה) והחוק החדש. יש לזכור כי זכויות השביתה וההתאגדות הן זכויות יסוד ששום חוזה אישי אינו מבטל.
השאלה היא רק האם ההסתדרות תדע כיצד לטפל במגזר ייחודי זה, אשר שונה באופן מהותי מהמגזרים בהם היא טיפלה עד היום.

נכון שאנו, העובדים במחשוב, מעדיפים להעניק לעצמנו תדמית מרוחקת ככל שניתן מעבודות "נמוכות" הדורשות הגנה של ועדים, איגודים וגופים כמו ההסתדרות – אולם כדאי שנזכור שהתדמית ה"גבוהה" שלנו אינה מבטיחה לנו דבר ברגעי משבר או ניצול, ולעולם כוחם של רבים עדיף על כוחו של יחיד.

אני יודע שעצם המילה הסתדרות ואיגוד עושה לכם צמרמורת – אבל תנסו לראות מבעד לתדמיות, ותחשבו על היתרונות.

אל לנו לסייע למעסיקים שלנו להשלות אותנו בתדמיות – במחיר של הזניית ערכנו האישי והמקצועי.