ארכיון הקטגוריה: צרכנות

השיבה (את נש)מתה

מאמר נוסף שכתבתי ל-TheMarker. הסבר במאמר הראשון.
כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

השיבה (את נש)מתה

(פורסם ב-14/1/2001. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות.
האתר שינה את הכותרת לכותרת ידידותית יותר – "מוצרים מתים בסתר")
.

אתם מכירים את ההרגשה הזאת? שמשהו לא ממש בסדר?- הרבה סימנים קטנים של תקלות, חוסר נוחות, רשלנות?

השאלה היא כמה אנו מאמינים להרגשה או מדחיקים אותה. לפעמים אלו באמת סתם צירופי מקרים רעים, אבל לעיתים המציאות מוכיחה לנו לבסוף שהעדפנו ללכת היישר לביצה טובענית, ולו כי מפת העבר שלנו סיפרה לנו כי הקרקע מוצקה (בשם הצורך שלנו ביציבות ואמונה).
.

טרגדיה בחמש מערכות

הסכיתו ושמעו את דבריי, הו אנשים טובים. סיפור ארוך שמתחיל בכעס ונגמר בעצב אספר הפעם לכם. הטו אזניכם.

במקום עבודתי החלטנו לרכוש מתקן RAS ‏(Remote Access Server) ייעודי לריכוז ההתקשרויות בחיוג דרך הרשת. לאור המוניטין של חברת Shiva וחברת Intel אשר רכשה אותה לפני כמעט שנתיים, הוחלט לרכוש את אחד הדגמים של החברה.
היו לי ציפיות גבוהות ממוצר המגיע מחברה כה ותיקה וממוסדת, אשר מוצריה זכו להערכות לרוב וכיום מתקיימת תחת החסות של אינטל הגדולה. המוצר נרכש בתחילת דצמבר 2000.

תוך כדי ניסיון להתקין וללמוד את המוצר התגלעו מספר "אי נעימויות":

תמרור אזהרה ראשון:    קיבלתי באריזה 2 כבלי חשמל במקום אחד. הרווחתי? לא ממש. שניהם היו שונים זה מזה, אך שניהם היו מותאמים לרשת חשמל אירופאית, ואף אחד מהם לא התאים לישראל.
לא נורא, אמרתי לעצמי, כבלי חשמל אף פעם לא חסר. השלמתי ממקורותי. הנה – התגברנו על זה.

תמרור אזהרה שני:    ב-CD ההתקנה לא היה מדריך מוצר מלא (בדרך כלל בתבנית PDF של Adobe Acrobat) – לא כקובץ ולא כספר. כמה קבצי עדכונים של הרגע האחרון וקובץ הסבר קצר למתחילים, וזהו. מה שנקרא "מוצר עם אתגר".
לא נורא, אמרתי לעצמי, יש לנו ניסיון. נלמד תוך כדי עבודה. הנה – התגברנו גם על זה.

תמרור אזהרה שלישי:    התוכנה לניהול המוצר שהותקנה מה-CD לא הצליחה למצוא את המוצר ברשת, בכדי לתת לו הגדרות ראשוניות (בעיקר כתובת IP). מה שלא עשיתי לא עזר. בלית ברירה, צללתי לאתר התמיכה, והתברר שיש עוד תוכנה (שלא מופיעה ב-CD, אך ניתנת להורדה מהאתר) המאפשר לתצר את המתקן. הורדתי אותה, ואכן – היא עשתה את העבודה, ואיפשרה לי להגדיר את המתקן.
לא נורא, אמרתי לעצמי, בטח שכחו להוסיף אותה ל-CD. הנה – התגברנו גם על זה.

בשלב זה התקשרתי למנהלת המוצר אצל המפיץ (איסטרוניקס), אשר ליוותה אותי בתהליך שקדם לרכישה – והתלוננתי על ממצאי שלעיל. היא גילתה סימפטיה ואמרה שטוב שהתרעתי בפניה, והיא תעשה בדיקה ותנסה לייעל את הטעון שיפור.

תמרור אזהרה רביעי:     שמח וטוב לב, ראיתי כי בעזרת התוכנה שהורדתי ניתן גם לבצע הגדרות מתקדמות יותר במוצר. התקדמתי בהגדרות והתחלתי לנסות לעבוד עם המוצר. מאחר ותוכנה זו "הוכיחה את עצמה" כזו אשר התגברה על התקלה הקודמת – המשכתי לעבוד עימה.
אולם, כל מיני מצבים שהיו אמורים להתקיים בעקבות ההגדרות שלי – לא התקיימו. כאשר חזרתי להגדרות – ראיתי שהן נמחקו. אחרי כמה הלוך ושוב, ניסיתי לחזור לתוכנה הראשונה  (זו שהותקנה מה-CD), ואך זה פלא – שינויים שנעשו באמצעות תוכנה זו, נשמרו והפעילו את המוצר כראוי.
כאשר יש שתי תוכנות שונות של אותו יצרן, המאפשרות לשנות את אותן ההגדרות באותו המתקן – זה פתח לבעיות (והן אכן קפצו לבקר).
לא נורא, אמרתי לעצמי, הנה – התגברנו גם על זה.

תמרור אזהרה חמישי (אחרון, נשבע):        התקנתי את תוכנת הלקוח לחיוג החוצה במחשב ניסיון, ונתתי לתוכנה לנסות ולאתר את המתקן. כלום. באמת שניסיתי הכל. כלום. שוב צללתי לאתר התמיכה, ולאחר שיטוט ארוך, מצאתי כי אחת מהגדרות האבטחה חייבת להיות מוגדרת כ"פתוחה" בכדי שתוכנת הלקוח תוכל למצוא את המתקן. ואני לתומי נעלתי אותה באחד מצעדי הראשונים. פתיחת ההגדרה פתרה את הבעיה.

בפעם הזאת, כאשר נכנסתי לדף הבית של החברה – קידמה את פני כותרת משנה מובלטת בצבע אדום: "הודעה חשובה". בהמשך ההודעה נכתב כי החל מהרביעי בינואר 2001 מבצעת החברה discontinuation של כל קו מוצרי החיוג שלה, למעלה מעשרה מותגים. רק מוצרי ה-VPN ממשיכים.

הרגו לי את המוצר שזה עתה רכשתי – מוצר עם אבא מכובד, עבר מפואר ועתיד שתוך חודש נקבר.
נורא, אמרתי לעצמי. לא בטוח שנתגבר על זה.
.

המסיבה נגמרה

הרמתי טלפון מבוהל אל מנהלת המוצר הנזכרת לעיל. "מה שלומך?" היא שאלה אותי בחביבות. "לא טוב" עניתי מבעד לדמעות החונקות את גרוני. "למה? מה קרה?" היא התעניינה בכנות. "מה אומרת לך המילה discontinuation?"
"אה, כן, גם אנחנו בהלם", השיבה לי מופתעת כדבעי וכראוי.

הסברתי לה שאנו מעונינים להחזיר את המוצר לאלתר ולקבל את כספנו חזרה. איננו מעונינים להתקע עם מוצר שבעוד מספר שנים לא תהיה לו תמיכה, חלפים ושדרוגים.
מה גם שהיצרן ידע שהוא עומד להפסיק את מכירת המוצר, אך הוא בכל אופן מוכר את המוצר עד לרגע האחרון, כאשר הלקוח יודע אחרון. אנחנו, כאמור, רכשנו את המוצר כחודש לפני ההודעה (עליה נודע לי רק במקרה). לא יפה.

מנהלת המוצר הביעה סימפטיה, אך אמרה שהיא צריכה לשאול את היצרן. היצרן לא הסכים להכיר באבהותו.
התקשר אלי איש מכירות מוצרי תקשורת של אינטל בישראל. ראשית, כמו כל איש מכירות טוב, הוא ניסה לברר האם עשיתי תהליך רכישה מעמיק (כלומר, רכשתי את המוצר ברצון ובהכרה מלאה), והאם אני כרגע מרוצה מהמוצר – כל מה שצריך בכדי להגיד לי שאכלתי אותה ברצון, שמחה וששון, ואני בעצם אשם.
קטעתי את דבריו בעצבים מנומסים והסברתי לו את שהסברתי למנהלת המוצר, והוספתי אי אילו שמות תואר לחברת אינטל.

הוא עשה את הדבר הטבעי והנכון ביותר מבחינתו, וכמו מנהלת המוצר – העביר אותי הלאה. הוא אמר שהוא ידבר עם מנהל קו המוצרים באינטל, וינסה לקשר ביננו.
לאחר מספר ימים הוא שלח לי דואל עם הפרטים של מנהל המוצר באינטל העולמית, וכתב כי החברה עדיין מסרבת לקבל את המוצר חזרה, ושאנסה ליצור קשר עם מנהל המוצר ישירות בכדי לארגן שיחת טלפון.
שלחתי דואל למנהל המוצר. נראה כי איש המכירות של אינטל בישראל לא ממש הכין אותו לבואי, ועל כן השיב לי מנהל המוצר בצרור עצבים מנומס שטען שלא תתקיים ביננו שום שיחה, וכי החברה לא תקבל את המוצר חזרה, ועלינו להסתפק במדיניות התמיכה המוצהרת.  מסך.
.

Post-Mortem

אין ספק שזכותה של חברה להפסיק את ייצורו של מוצר או של קו מוצרים שלם. לחברה יש שיקולים עסקיים ובהתאם להם היא פועלת.
ברור לי שהמקרה הזה יכול היה להתקיים ומתקיים בעוד עשרות חברות "מכובדות" ואינטל אינה היחידה הנוהגת כך.
השאלה היא איך החברה עושה זאת בצורה יפה והגונה כלפי הלקוחות שהאמינו בה והיתה בהם הנחת ברירת מחדל כי החברה תמשיך בעתיד הנראה לעין לפתח ולתמוך במוצרים אלה.

כאשר מוצר יוצא לשוק, מחלקת ה-Marcom מפעילה את כל התותחים: פרסום, יחסי ציבור והודעות לעיתונות – הכל בכדי לקדם את המוצר לכמה שיותר לקוחות. מילים על מילים נפרחות לאויר בזמר והלל.

אולם, כאשר הורגים מוצר, עושים זאת בשקט, באישון לילה, בעומקו של מדור התמיכה.    לא עושים פרסום, יחסי ציבור והודעות לעיתונות. רק קישור מדף השער כמינימום הכרחי. הודעת הפטירה לעולם תהיה קצרה ולקונית ככל שניתן.
לא לשלוח פרחים, ולא – לא תהיה סעודה אחרונה.

אינטל הרגה את מוצרי החיוג מוקדם מדי לטעמי. אמרו גם שהדואל יהרוג את הפקס (גם אני אמרתי את זה) – והנה הפקס עדיין מלבלב לו.

אין ספק שבשנים הקרובות יותר ויותר תקשורת בין עובדים וחברות ובין חברות לחברות יתבצעו באמצעות VPN דרך רשת האינטרנט.
אולם, כרגע ובשנים הקרובות עדיין יש מקום רב ליצירת תקשורת בחיוג (בייחוד באותו אזור חיוג או מדינה), בייחוד בגלל האבטחה: בהתחברות לאינטרנט התקשורת עוברת גם דרך חברות התקשורת וגם דרך האינטרנט.
בהתחברות בחיוג אין מעבר באינטרנט, אלא רק דרך חברות התקשורת, כך שהסיכוי לגישה למידע המועבר, על ידי צד ג', היא מופחתת. מה גם שניתן להצפין את התקשורת בחיוג.

אפילו מנהלת המוצר באיסטרוניקס אמרה לי שלא ידוע לה על ירידה בביקוש, להיפך (אם כי צריך להתייחס בזהירות למה שאומרים לך אנשי מכירות).

Shiva קמה וצברה את המוניטין שלה בזכות ה-RAS (שבעיני היה אביהם הקדמון של ה-Fire-Wall וה-VPN), אך לעומת זאת בתחום ה-VPN היא נחשבת טובה, אך היא לא המציאה את השוק וגם לא מובילה אותו – כך שלא צפויים לה חיים קלים כאשר היא מתבססת רק על VPN. המעניין הוא שדבר זה קורה דווקא כעת, כאשר אינטל משקיעה רבות בקידום מוצרי התקשורת שלה.

בדואל ששלחתי למנהל המוצר באינטל העולמים הוספתי גם הצעת ייעול: הצעתי כי תהליך
ה-discontinuation יעשה בצורה מדורגת יותר לטובת כל הצדדים: החברה תודיעה שנה מראש כי בעוד שנה היא תתחיל את תהליך ה- discontinuation, וכי בשנה הזו המוצר יימכר במחיר מופחת.
בצורה זו החברה לא תהרוג את המוצר בפתאומיות, וגם תוכל להפתר מהמלאי שנותר ממנו.
הלקוחות שכבר רכשו יקבלו פרק זמן ארוך יותר של חלפים ותמיכה, ולקוחות חדשים יירכשו את המוצר בעסקה ידועה מראש: מחיר מופחת תמורת הידיעה כי אורך חיי המוצר מוגבל מראש, ומועד הסיום ידוע.
מכירת חיסול/סוף עונה.
פתרון כזה נראה לי כדרך ביניים הוגנת יותר מזו הקיימת כיום, אם כי בכל מקרה תהליך של הפסקת מוצר אינו קל לאף אחד מהצדדים – יהיה זה מהיר ואכזרי או מתמשך ומענה.

אגב, באתר החברה ממשיכים המוצרים, שלמעשה מתים מהרביעי בינואר, להופיע באתר החברה תחת מדור המוצרים למכירה.
אנא ילדים, עזרו לאינטל להפטר מהמלאי.

מסקנות?- אין לי משהו מנחם או מחכים במיוחד. שוב עולמנו האכזר מוכיח שאין חוקים, אין "לנצח" (לבטח בעידן ההייטק והאינטרנט) וגם חברות "מכובדות" מתנהגות כסוחרי סוסים כאשר תזרים המזומנים נראה להן דומה יותר לזרזיף מאשר לנהר שוצף.

לי נותרה רק אכזבה עמוקה מחברה מכובדת, שלקחה מוצר מכובד, ותיק וידוע והרגה אותו טרם זמנו – תוך חוסר התחשבות, זלזול ומעט רמייה בלקוחות חדשים וקיימים, אשר ציפו ליציבות, המשכיות והגינות – אותם מאפיינים אשר בזכותם הם רכשו את המוצר מלכתחילה.

כל חברה המעונינת להתקיים לטווח ארוך צריכה להפנים את העובדה שאחרי הכל, גם לקוחות משפיעים על תזרים המזומנים, וכמו מוצרים – גם הם יכולים לבצע ליחסים בינם לבין החברה discontinuation.

כתוב(ת) ברוח

הקדמה הכרחית:
לפני שנים רבות, בשנות הבועה העליזות, בין 2000 ל-2001, העלו אותי עורכי Themarker.com ממגיב קבוע לכותב אורח.
23 טורים פרסמתי שם, עד שתלאות החיים לא אפשרו לי עוד לעמוד בקצב של טור בשבוע, ונאלצתי להפסיק.
הטורים פורסמו שם בהתחלה באופן חופשי, ולאחר מכן הפכו, לתקופה ארוכה, למוצר שיש לרכוש בטבין ותקילין, אך לאחרונה הם חזרו להופיע בחינם.

בתקופה שהטורים היו סגורים לרכישה בתשלום, הספקתי להעלות חלק מהם לאתר שלי ב"רשימות", אולם לא הספקתי את כולם. מכיוון שרובם עוסקים בטכנולוגיה, מחשבים, אינטרנט ותקשורת – רובם יועלו לאתר זה. השאר, חלקם הקטן, עוסקים באבטחת מידע, והם יועלו במסגרת קטגוריה ייחודית בבלוג אבטחת המידע שלי.

אני אעלה אותם לפי סדר הופעתם הכרונולוגי.

כל המאמרים שנכתבו ל-TheMarker זמינים בקטגוריה משלהם.

.

כתוב(ת) ברוח

(פורסם ב-26/11/2000. קישור לפרסום המקורי, שם יש גם תגובות)

אם היו אומרים לכם לגור כל יום במקום אחר, הייתם מסכימים?
קרוב לוודאי שלא (וגם הייתם מוסיפים קללה עסיסית ותנועת יד מאיימת).

אבל זה בדיוק מה שקורה כיום כאשר אתם מתחברים לאינטרנט (בחיבור בחיוג).
בכל התקשרות לספק האינטרנט שלכם אתם מקבלים כתובת IP שונה ואקראית.זה לא ממש מטריד אתכם, נכון?- העיקר שאפשר להתחבר לכל מקום באינטרנט.
למה זה לא חשוב לנו לקבל כתובת קבועה? הרי אנחנו לא עסק?

אם חשבתם שיש יתרון בכך שהכתובת המשתנה הזו מעניקה לכם אנונימיות ומתירה לכם לעשות ככל העולה על רוחכם?- תשכחו מזה.
בנוסף לכתובת ה-IP "מעניק" לכם ספק הגישה גם כתובת שמית ייחודית, שאינה קשורה לשם המחשב שלכם בפועל (כך שאם שם המחשב שלכם הוא notyourbusiness – איש לא יוכל ליהנות משנינותכם).
השם בדרך כלל כולל את שם הספק, שרת הגישה אליו התחברתם ומספר סידורי.
הכתובת והשם נשמרים בקבצי הרישום של הספק, וכך גם ברישומים של רבים מהאתרים אליהם אתם נכנסים.
כל גולש המבין מעט ב-TCP/IP יכול לגלות שם זה, לגלוש מיד לאתר הבית של הספק שלכם, ולספר לו מה עשיתם.
עשיתם בעיות? התנהגתם לא יפה? התלוננו עליכם?- בזריזות רבה הספק יפנה אליכם אצבע מאשימה, ויהיה לכם קשה מאוד להכחיש.

בעתיד הקרוב, כאשר נתחבר בחיבור קבוע – אין סיבה שגם כתובתנו באינטרנט לא תהיה קבועה. למעשה, היא בהכרח תהיה קבועה.
אופנת ה-Peer to Peer, שהציתה נאפסטר, תאפשר לכם לבצע את כל הפעולות ללא תיווך, הן מהמחשב החוצה והן מבחוץ פנימה:
1. הפעולות הרגילות של העברת קבצים, דואל, שיחות מקוונות (טקסט, קול, וידיאו).
2. תוכלו להתקשר למחשב שלכם מחברים או מהעבודה (או מכל מקום אחר בעולם) ולעשות הכל. אפילו תוכלו להשתלט מרחוק על המחשב ולעבוד עליו כאילו אתם יושבים מולו.
3. כעת גם יוכל המחשב שלכם להיות שרת לכל מטרה ולכל דיכפין: דואל, אתר בית ועוד.

רק שעתיד לחוד והווה לחוד.
כיום יש אפשרות להתחבר עם מודם ללא הגבלת זמן. אבל לקוח פרטי שרוצה כתובת קבועה – צריך לשלם בשבילה מאות דולרים.
היפה בכל העניין שכעת לא יהיה לספקים ברירה – הם יאלצו לספק לכל לקוח המתחבר בחיבור קבוע – כתובת IP קבועה כחלק מההתקשרות.

החוסר בכתובת קבועה השאיר עד היום את הכוח בידי ספק הגישה, חברות השירותים והאתרים הייעודיים: "רוצה כתובת קבועה? רוצה אתר קבוע? דוא"ל?- בוא תקנה אצלנו. אנחנו נדאג לך". לא הייתה שום אפשרות להקים נוכחות וירטואלית קבועה ומכובדת בכוחות עצמנו – בביתנו ובשליטתנו המלאה, או עם עזרה מעטה מבחוץ.
מצב זה גורם לבעיות רבות למשתמש הפרטי:
1. המידע שלך תמיד מאוחסן "בחוץ". באחריות זרים, במקום כלשהוא בעולם. החברה נסגרה? נעלמה? אין לך גיבוי? – Hasta La Vista, Baby !
2. המידע הוא לא רק שלך. אתה לא יודע מי עוד צופה בו / מעתיק אותו. יש הסכם פרטיות? קראת אותו? אתה יכול לפקח שהוא מתבצע? – גורנישט. גם אמזון ה"מכובדת" לא מזמן ניסתה להכריז שהמידע שבידיה על לקוחותיה הוא למעשה שלה וניתן למכירה (גם YAHOO עשתה דבר דומה לגבי אתרי בית של משתמשים עם רכישת GeoCities). כלומר, "שלך – שלי, שלי – שלי".
3. אתה לא מתנהג יפה?- ספק האתר לא חושב שאתה מספיק מוסרי לטעם עורכי הדין שלו?- אתה היסטוריה. תמצא לך מקום אחר.
4. הספק מעלה מחירים, משנה תנאים?- זכותו. רק שלך אין תמיד (יותר נכון – תמיד אין) כוח להתחיל לקרוא לחברת ההובלות ולהתחיל את כל הווג'רס של העברת האתר, כתובתו, כתובות הדואל הנלוות ועוד.

מצב שכזה מונע פלורליזם אמיתי ברשת, אשר יאפשר לכל אדם או משפחה להקים להם נוכחות וירטואלית בשליטתם המלאה. כך גם נמנעת האפשרות להקמת עסק ביתי וירטואלי עצמאי לחלוטין (מלבד הגישה ההכרחית לרשת).

אין ספק שהחזקת אתר ותוכנות שרתים בבתים ובעסקים ביתיים אינה הדבר הכי פשוט וזול בעולם – אבל לא כל דבר חייב להיות ברמה של חברה בינלאומית, יש הרבה גוונים בדרך. אף אחד לא מבטיח לכם שהאתר שלכם אצל ספק הגישה בהכרח מתוחזק טוב יותר או מוצג יותר מהר לגולש.

השאלה פה היא שאלה של שליטה, עצמאות ואחריות – יש להן מחיר, אך הן שוות הרבה.

אבל, חברות מסחריות לא מוותרות בקלות.
ספקי גישה בחו"ל (ויש להניח שהנוהג יאומץ גם בארץ) אוסרים, כחלק מהסכם ההתקשרות, על בעלי חיבור קבוע – להקים שרתים לגולשים מהאינטרנט באתר הפיזי של הלקוח.
למה? הטיעון נשמע הגיוני – "אנו רוצים להבטיח מהירות גלישה לכם ולשאר הגולשים ולמנוע עומס על הרשת שלנו". בולשיט. הן רוצות לשמור את הכוח והכסף אצלן.
הרי החברות לא מתחייבות, משפטית, למהירות גלישה. מסיבה פשוטה – הן כיום לא יכולות ולא ערוכות לקיים הבטחה שכזו.
המסע שעובר המידע בינכם לבין אתר או גולש אחר בעולם עובר דרך ארוכה – חברת התקשורת שלכם, ספק האינטרנט, ספק הגישה הבינלאומי המחבר את ישראל לעולם, ספק הגישה של היעד וחברת התקשורת של היעד. אין גוף בעולם היום שיכול להבטיח מהירות גלישה מקצה לקצה באינטרנט.
אם הן מבטיחות לנו (לפחות בפרסומות) מהירויות גלישה מסוימות – אז מה אכפת להן מה אנו עושים במהירויות האלו – גולשים באתרים או מניחים לגולשים אחרים לחפור באתר שלנו?
יש לכן עומס? – תשדרגו את ציוד התקשורת שלכן.

ככל שספקיות הגישה יעברו יותר מהר לתמחור על פי כמות מידע (מהירות גלישה (Upload או Download) או כמות המידע המועבר בפרק זמן) ולא על פי משך זמן ההתחברות (כי במילא החיבור יהיה קבוע) – יילקח מהן התירוץ של "אתם גורמים לפקקים".

ויש כמובן את הנקודה העקרונית של סמכות התוכן:
מי הסמיך את ספקי הגישה להיות צנזורים וקובעי אמות מוסר?
כיום אני לא יכול לפתוח אתר הורדת קבצים (FTP) במחשב שלי? שרת דואר?
אם אני משתמש בנאפסטר אז אני למעשה מקים שרת. אני פושע?
אם למישהו יש בעיה עם התכנים שאני מעביר ברשת – תפנו אותו למשטרת ישראל ושיתלונן. הספקים הם לא גוף חוקר, שופט ומבצע.
ספקי הגישה שכחו שהם רק צנרת. זה כמו ש"בזק" תנתק לי את הקו אם הטרדתי או קיללתי מישהו בטלפון.

אנו כיום יותר מדי סלחנים ומקבלים ללא תנאי את השתלטנות של ספקי הגישה.
הם לא רוצים שתתנתקו מהשירותים שלהם, אבל שתתנהגו לפי הקוד שלהן.
אני מעודד אתכם לקרוא את הסכמי ההתקשרות ביניכם לבין ספקי הגישה שלכם – תופתעו עד כמה הם לא מחויבים כלפיכם, ועד כמה אתם חייבים להם (עוכרי דין, אתם יודעים).

המסמך המשפטי היחיד שמצאתי הוא תנאי שימוש לניסוי שערכה "בזק" ב-ADSL, ללקוחות "אינטרנט זהב". (היה כאן קישור למסמך המקורי אבל הוא לא זמין נכון לבדיקה שערכתי ב-2.11.13).

ניסיתי נואשות למצוא באתרים של הספקים הגדולים בישראל את הסכם ההתקשרות, ההסכם המשפטי המחייב עליו את חותמים בכדי לבצע התחברות.
זה הרי מה שבעצם אנחנו קונים. לא מצאתי. מעניין למה.

סוף סוף "מיקרוסופט" החכימה. אופיס בזול.

לפני שלוש שנים כתבתי על מהלך שיווקי של "מיקרוסופט ישראל", במסגרת פרויקט "חותם" של משרד החינוך, שאיפשר למורים ועובדי משרד החינוך – לקנות תוכנות של MS במחירים מגוחכים של עשרות שקלים.

הנה עברו להן שלוש שנים, ו"מיקרוסופט ישראל" תפסה שכל, ויוצאת במבצע לקראת החזרה ללימודים בבתי-הספר, עבור כל עם ישראל, מבצע שיתקיים רק מתחילת אוגוסט ועד סוף ספטמבר, ובו תימכר חבילת אופיס 2007 במהדורה ביתית-סטודנטיאלית (Word, Excel, PowerPoint ו-OneNote), עם רישיון להתקנה על גבי 3 מחשבים, במחיר של 399 ש"ח!  133 ש"ח לחבילה למחשב יחיד!

במחירים כאלו ממש אין סיבה לפיראטיות ואין סיבה שלא לקנות, אפילו להתארגן כמה אנשים ביחד ולקנות ביחד חבילה אחת.
אני אפילו לא אתפלא אם יהיו בעלי עסקים קטנים שיתחזו ל"בתים" או ל"סטודנטים" בכדי לרכוש את החבילה הזו… אם כי קרוב לוודאי שתנאי הרישיון אינם מאפשרים שימוש בחבילה הזו בעסקים וחברות, כך שרכישה/התקנה כזו תיחשב בלתי-חוקית.

החיסרון היחיד בעניין הוא שמדובר ב"מבצע" במקום במדיניות ארוכת טווח.
תוכנה אינה עוד מוצר מותרות אלא כבר זמן רב חלק מהחיים השוטפים שלנו, מה גם שליצרניות התוכנה צריך להיות אינטרס שאנשים יתרגלו וילמדו את התוכנות שלהם – כדי שיוכלו אח"כ להמשיך איתן גם למקומות העבודה בכדי ליצור רצף של שימוש ויעילות, כך שהמגזר הביתי יכול להוות בסיס טוב למכירות טובות יותר במגזר העסקי, שמן הסתם, ישלם יותר…